ע"פ 2351/95
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין עוסק בערעור הנוגע ליסוד הנפשי הנדרש לצורך הגשת כתב אישום לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בית המשפט מתעמק בשאלה האם כוונה ספציפית או מצב נפשי מסוים נחוצים להליכי ביזיון בית המשפט כאשר מתרחשת הפרה של צו בית משפט. בעוד שהחוק האנגלי והאמריקאי אינם דורשים בדרך כלל הוכחה של כוונה שלא לציית באשמת ביזיון, המשפט הישראלי רואה בכוונה זו חשיבות מכרעת, אם כי הוא נוטה לאכוף את הצו ולא להעניש על מעשי עבר. במקרה זה, בית המשפט החליט כי המעשים בהם נאשם אינם מהווים עוולת גניבת עין. השופטים, ובהם השופט זמיר והשופט חשין, מסכימים כי הליכי ביזיון נועדו לאכוף סעדים אזרחיים ולהגן על זכויות האזרח, ולכן אינם דורשים הוכחה של כוונה נפשית ספציפית. לטענתם, הליכי ביזיון, אף שהם מכונים "מעין פליליים", משרתים ביסודם תכלית אזרחית הדומה להליכי הוצאה לפועל. לפיכך, די במודעות לעבירה לצורך אישום ביזיון בית המשפט ללא צורך בהוכחת כוונה פלילית. הערעור מתקבל, והחלטת בית משפט קמא הקודמת מתבטלת, ונפסקות הוצאות למערערים.
חקיקה מקושרת
ע"פ 2351/95 "מובי" בירנבאום בע"מ נ' הניה שמעוני, עליון (23.6.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.