עת"מ 58162-01-12

תקציר

העתירה, שביקשה להחזיר את מדיניות ההגנה הקולקטיבית לאזרחי חוף השנהב המתגוררים בישראל, נדחתה. בית המשפט מצא כי המשיב, שר הפנים, פעל במתחם הסבירות והמידתיות בהחלטתו לבטל את המדיניות. שיקול דעתו הרחב של השר בענייני כניסה ושהייה בישראל מוכר, ומוכר גם כי ישראל מכבדת את התחייבויותיה הבינלאומיות על פי אמנת הפליטים. ההגנה הקולקטיבית, שהיא חיצונית לאמנת הפליטים, היא מדיניות זמנית שאינה נובעת ממנה. היא מבוססת על עקרון "ההגנה המשלימה" ומטרתה למנוע הרחקה של אנשים למקומות שבהם חייהם או חירויותיהם עלולים להיות בסכנה. בעוד העותרים טענו לרף הוכחה נמוך יותר להוכחת חשש סביר לרדיפה, בית המשפט ציין כי רף זה לא הוכר במשפט הישראלי. יתר על כן, הם לא סיפקו ראיות לכך שחייו או חירותו של אזרח חוף השנהב כלשהו יהיו בסכנה עם שובם לארצם. המצב הביטחוני בחוף השנהב הראה שיפור משמעותי, ובית המשפט מיישר קו עם עמדת המשיב כי המדינה בטוחה לשיבת פליטים. החלטת המשיב מתבססת על נתונים מהותיים והערכות מקצועיות, שיש להן משקל משמעותי. לפיכך, היא נופלת לתחום הסבירות והמידתיות. בית המשפט מקבל גם את טענות המשיב בדבר הזמן שניתן לעזיבה מרצון כסביר ואינו מורה על עיכוב אכיפה. דחיית העתירה ראויה, ועל המשיב לדבוק בהסכמות שנעשו עם עותרים מסוימים בנוגע לבקשות פרטניות.