ב"ל 55938-01-22

תקציר

בית המשפט קבע כי הערעור על החלטת ועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי בעניין תביעת המערער לגמלת אי כושר מתקבל. הוועדה לא הצליחה להצדיק את הפער בין הנכות הרפואית המשוקללת של המערער – שעמדה על 59% – לבין דרגת אי הכושר שנקבעה על ידי הוועדה, שעמדה על פחות מ-50%. על פי החוק, הוועדה מחויבת לספק הסבר ברור ומפורט במקרים כאלה, דבר שלא התקיים במקרה זה. הוועדה לא התייחסה להשפעה המצטברת של נכויותיה של המערערת על יכולתה לתפקד, ואף לא התייחסה לכמה ממחלותיה הספציפיות או לתופעות הלוואי של טיפוליה. משכך, החלטת הוועדה נעדרה את הנימוקים והפרשנות הנדרשים, ולא התאימה לתקדים המשפטי שנקבע במקרים דומים. לפיכך, המקרה יוחזר לאותה ועדה לדיון נוסף והחלטה העומדת באמות המידה הנדרשות. הוועדה תצטרך להתחשב בממצאי הוועדה הרפואית בדבר נכותו של המערער ולנמק כל חריגה מהם. בנוסף, יהיה על הוועדה לשקול את מכלול מחלותיה של המערערת והשפעתן על יכולתה לעבוד, וכן את טענותיה בדבר תופעות הלוואי של תרופותיה. למערערת ולבא כוחה תינתן הזדמנות להציג את טיעוניהם ואת כל המסמכים התומכים בפני הוועדה בטרם תתכנס מחדש. לבסוף, חויב המשיב, המוסד לביטוח לאומי, לשאת בהוצאות המערערת, בסך 2,000 ₪, בתוך 30 יום.