ת"א 49562/95

תקציר

נסוב סביב שריפה שהתפשטה ממפעל מבוטח בבעלות המשיבים 3 ו-4 וגרמה נזק לבית מלאכה סמוך בבעלות המשיב 1. המשיבה 2, חברת הביטוח של המשיב 1, שילמה לו תגמולי ביטוח. לאחר מכן הגישו המשיבה 1 והמשיבה 2 תביעות נפרדות נגד המבקשת (חברת ביטוח) והמשיבים 3 ו-4, בדרישה להטיל עליהם אחריות לנזקים. אולם, קודם להליכים אלה סירב המבקש לשלם תגמולי ביטוח למשיבים 3 ו-4, בטענה כי מדובר בהצתה ולכן אינו מכוסה בפוליסה. תביעת המבקש נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קבע כי אכן מדובר בהצתה וכי למשיבים 3 ו-4 אין כיסוי ביטוחי. בהתבסס על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עותרים כעת המבקשים לדחות על הסף את הטענות הנוכחיות נגדם. המשיבים 1 ו-2 טוענים, כי פסק הדין הקודם אינו מהווה מעשה בית משפט ביחסיהם עם המבקש, וכי תביעה בבית משפט אינה טענת הגנה כהגדרתה בחוק חוזה הביטוח. השופט פוסק לטובת המבקש, ודוחה את הטענות נגדו. ההחלטה מתבססת על שתי נקודות מרכזיות. ראשית, עצם טיבן של זכויות המשיבים כצדדים שלישיים ונושים משניים משמעו שהם תלויים בקיומה של חובה כלפי המבוטח (המשיבים 3 ו-4). מאחר שפסק הדין הקודם קבע כי אין חובה כזו, אין למשיבים טענה תקפה. שנית, פסק הדין יוצר השתק המחייב משפטית את המשיבים 1 ו-2, המקורבים מאוד למבוטח. השופטת מדגישה כי המשיבים, כצדדים שלישיים, אינם יכולים להשתחרר מהכפיפות למעמדו של המבוטח. לאפשר להם לעשות זאת יהיה לא הוגן ולהתעלם מהתלות ההדדית של זכויותיהם. בנוסף, עקרון ההדדיות קובע כי אם ממצאי ההליך מיטיבים עם המבטח, עליהם להגן גם על המבטח מפני תביעות נוספות. השופט מתייחס גם לסוגיית מעשה בית המשפט ומגיע למסקנה כי כלל ההשתק חל במקרה זה, ומונע מהמשיבים 1 ו-2 לדון מחדש בשאלת הכיסוי הביטוחי. טענות המשיבים, לרבות הטענה כי המילה "תביעה" בסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח מונעת מהמבטח להקים השתק חברה, נדחות. ההחלטה לדחות את התביעה כנגד המבקש הינה סופית, והמשיבים אחראים במשותף להוצאותיו בסך 2,000 ₪.