ת"א 1021/98

תקציר

התובע תבע את הנתבעים לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לכאורה בתאונת דרכים, לחילופין, עקב רשלנות הנהג שהעסיק הנתבע 3. התובע טען כי התאונה אירעה בעת העמסת לוחות גרניט על משאית באמצעות מנוף וכי היא נופלת תחת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעים הכחישו כי מדובר בתאונת דרכים וטענו כי התאונה אירעה במהלך תהליך הפריקה ונגרמה כתוצאה מרשלנות התובע. בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח כי התאונה נגרמה כתוצאה מכוחו המכני של הרכב, כנדרש בחוק. גרסת התובע לאירועים שהובילו לתאונה לא הייתה משכנעת, ועדותו של הנהג, אף שהייתה בעייתית, לא נסמכה בשל נטל ההוכחה המוטל על התובע. בנוסף, קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח רשלנות מצד הנהג. לפיכך, התביעה לפיצויים לפי החוק נדחתה. זאת ועוד, גם הטענות נגד הנהג והנתבעת 3, מעסיקתו, נדחו מאחר שהתובעת לא ביססה את חבותם. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.