סע"ש 72682-12-19

תקציר

התובעת, חברה בוועדות אבחון לקביעת דרגות מוגבלות שכלית התפתחותית, ביקשה להכיר בדיעבד במערכת היחסים בת 24 השנים שלה עם הנתבעת, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, כיחסי עבודה. היא תבעה פיצויי פיטורים, פיצויים על אפליה על רקע גיל ופיצוי בגין היעדר שימוע בעת שינוי תפקיד. הנתבעת טענה לדחייה על הסף מחמת שיהוי, התיישנות, היעדר סמכות מהותית וחוסר תום לב. בית המשפט פירט את התשתית העובדתית, תוך שהוא מתווה את מינויה של התובעת, תפקידה ומהות הוועדות. לאחר מכן התייחס בית המשפט לטענותיה המקדמיות של הנתבעת, ודחה את טענת ההתיישנות שכן התובעת ביקשה הכרה בדיעבד ביחסי עבודה. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את טענת השיהוי, בהתחשב באיחור בהגשת התביעה כגורם בהערכת הראיות. בית המשפט דן בפסק הדין המנחה בנושא הכרה רטרוספקטיבית ביחסי עבודה ובמבחנים המשפטיים לקביעת יחסים אלה. נקבע כי על התובעת מוטל נטל ההוכחה בשל אופיו המתמשך של התקשרותה. בית המשפט בחן את תפקידן של ועדות האבחון, והגיע למסקנה כי מדובר בגופים מעין שיפוטיים שהוקמו בחוק, בעלי תפקידים עצמאיים שאינם חלק בלתי נפרד מליבת עבודתו של הנאשם. נמצא כי עבודתה של התובעת בוועדות לא העידה על כפיפות לנתבעת ולא הייתה חלק מהמבנה הארגוני של הנתבעת. באשר למבחן השילוב, ניתח בית המשפט הן את היבטיו החיוביים והן את היבטיו השליליים. בית המשפט קבע כי עבודתה של התובעת בוועדות לא שילבה אותה בעסקי הנתבעת וכי היא לא הראתה תלות כלכלית בנתבע. זאת ועוד, ההתקשרות החוזית בין הצדדים, המעידה על יחסי קבלן עצמאי, ואי הוכחת תלותה הכלכלית של התובעת בעבודת הוועדה, הכבידו עליה. בית הדין שקל גם את שכרה של התובעת, וקבע כי כקבלן עצמאי היא השתכרה באופן משמעותי יותר ממה שהייתה מרוויחה כשכירה. טענת התובעת להפליה מחמת גיל עם צמצום שיבוצה בוועדה, שכן בית המשפט קיבל את נימוקי הנתבעת על יסוד התנהלותה של התובעת וחוסר ידע מקצועי. בית המשפט דחה גם את התביעה לפיצויים בגין הפרת זכות השימוע, וקבע כי התובעת יזמה את סיום כהונתה. טענותיה הנוספות של התובעת להכרה כמשתתפת חופשית או כמעין עובדת נדחו אף הן, שכן בית המשפט הגיע למסקנה כי תפקידה וסמכויותיה אינם חלק בלתי נפרד מעבודתה של הנתבעת. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובעת במלואה והורה לה לשאת בהוצאות הנתבעת. פסק הדין כלל את זכות הערעור לבית הדין הארצי.