תתע"א 6778-08-21

תקציר

בית המשפט החליט כי הנאשם, שהורשע בנהיגה ללא רישיון, בעודו בפסילה וללא ביטוח, צריך לקבל עונש שיקומי בשל רצונו האמיתי לשינוי ומאמצי שיקום יעילים. השופט קבע כי עונש מאסר יהיה בלתי מידתי ויפגע בסיכוייו של הנאשם להישאר בדרך הנכונה, ובמקום זאת האריך את המאסר על תנאי הקודם והטיל שורה של עונשים: הארכת תקופת פסילה, עבודות שירות, הפעלת התחייבות קודמת, צו מבחן ופטור מקנס, תוך התחשבות בהתחייבות שהופקדה בעבר. קביעה זו מתבססת על נסיבותיו הפרטניות של הנאשם, על ביקורתו החיובית ועל הקלת חומרת העבירה, שכן הנאשם סבר בכנות כי אינו עובר על החוק. השופט הדגיש כי נהיגה בזמן פסילה היא עבירה חמורה, אך נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, לרבות הרקע הקשה של הנאשם, מצדיקות סטייה מהנורמה.