רע"פ 4557/08

תקציר

הפרשה נסובה סביב דו"ח מהירות מופרזת שהונפק ב-7 באוגוסט 2004 בגין רכב מספר 4995625, כאשר הקנס נקבע תחילה על 750 ₪, שגדל עם הזמן עקב אי תשלום. המבקש, בטענה כי אינו אחראי לעבירה שכן הרכב אינו מונית בבעלותו, ניסה להעביר את הכרטיס לבעליו החוקיים. בקשתו הראשונית למשטרה להקצאה מחדש של הכרטיס נדחתה בשל איחור. לאחר מכן, הוא ערער לבית משפט השלום בתעבורה בנתניה, בטענה למשפט מאוחר לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, תוך שהוא מסביר את מאמציו הכושלים ליצור קשר עם הבעלים בפועל של הרכב. עם זאת, בית המשפט פסק נגדו, מתוך אמונה שהוא לא מיצה את כל האפשרויות לטפל בעניין בהקדם. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר צידד בו תחילה והעביר את התיק לבדיקה נוספת בשל בעלות לא ברורה. עם זאת, לאחר דיון חוזר, דחה בית משפט השלום שוב את בקשתו, ובעקבות זאת הוגש ערעור נוסף שנדחה בסופו של דבר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 30.4.2008, בשל שיהוי בלתי סביר וחוסר שחר בטיעוניו. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור נוספת, בטענה לעיוות דין, שכן ההרשעה לא הביאה בחשבון את הטעויות הפרוצדורליות של משרד התחבורה. המשיב התנגד, תוך שהוא מציין כי אין חשיבות ציבורית משמעותית לטענות. בסופו של דבר, הבקשה לערעור נוסף נדחתה, שכן רשות זו שמורה למקרים בעלי עניין משפטי או ציבורי רחב יותר, והוערך כי המבקש השתהה יתר על המידה בבקשת הערר. בכך אישר פסק הדין הסופי מיום 3.11.2008 את דחיית בקשתו להמשיך ולערער.