סע"ש 57382-09-25

תקציר

בס"ד **ניתוח משפטי של פסק דין בעניין סע"ש 57382-09-25 – דחיית תביעה על הסף מחמת מעשה בית דין** **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, עוסק בבקשת הנתבעת 2, חברת קלינור שירותים לישראל בע"מ, לסילוק תביעתו של התובע, מר צביאד גולואה, על הסף, בטענת מעשה בית דין. בית הדין קיבל את הבקשה והורה על סילוק התביעה, תוך שהוא מבסס את החלטתו על עקרונות משפטיים יסודיים הנוגעים למניעת התדיינות כפולה והבטחת יעילות ההליך המשפטי. **רקע עובדתי** התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות בגין זכויות סוציאליות שונות, הנובעות מתקופת העסקתו כשכיר בתפקיד ניקיון בין התאריכים 1.8.2021 עד 30.10.2023. טענתו העיקרית היא בגין עבודתו בימי שישי ושבת. בטרם הגשת תביעה זו, הגיש התובע תביעה דומה (סע"ש 32522-02-24) כנגד הנתבעת 2 ונתבעים נוספים, בגין זכויות סוציאליות מתקופת עבודתו ביתר ימי השבוע, בין התאריכים 1.5.2020 עד 30.11.2022. במסגרת התביעה הראשונה, הושג הסכם פשרה בין התובע לנתבעת 2, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 10.11.2025. במכתב זה, הנתבעת 2 טוענת כי הסכם הפשרה בהליך הראשון נועד לסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים הנוגעות לתקופת עבודתו וסיומה. התובע טען מנגד, כי הסכם הפשרה עסק אך ורק בתקופת עבודתו בימי חול ולא בעבודתו בימי שישי ושבת, וכי מדובר בשני מקומות עבודה ושתי תביעות נפרדות. **המסגרת הנורמטיבית והלכות יסוד** בית הדין עמד על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, הכוללת את תקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: "התקנות"). תקנה 44 לתקנות מסמיכה את בית הדין למחוק כתב טענות על הסף במקרים שונים, לרבות היעדר עילה, היותו טורדני או קנטרני. תקנה 45 מאפשרת דחיית תובענה על הסף מחמת מעשה בית דין, חוסר סמכות או כל נימוק אחר. בית הדין הדגיש את הפסיקה הרווחת לפיה סעד המחיקה או הדחייה על הסף הינו סעד קיצוני, המופעל "ביד קמוצה" ורק במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר ברור לחלוטין כי לתביעה אין כל סיכוי להצלחה. ההתייחסות לבקשות דחייה על הסף הינה מחמירה במיוחד, שכן קבלתן יוצרת מעשה בית דין. **עקרון מעשה בית דין (השתק עילה)** הלב של פסק הדין נעוץ בעקרון מעשה בית דין, ובפרט "השתק עילה". כלל זה קובע כי כאשר תביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, אין מקום לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין (או חליפיהם) המבוססת על עילה זהה. מטרתו של הכלל היא למנוע התדיינות חוזרת בנושא שכבר הוכרע, למנוע הטרדת הצד שכנגד, ולחסוך במשאבי בית המשפט. בית הדין התייחס לפסיקה מרחיבה בעניין זה: * **עניין צמרות (ע"א 735/07):** חידוד הלכת השתק העילה, כפי שנוסחה באופן כללי. * **עניין טרה (בר"ע (ארצי) 24381-09-18):** הדגשה כי גם אם התביעה השנייה שונה במקצת מהראשונה, נוספו לה רכיבים או שסכומה גבוה יותר, הדבר אינו שולל את תחולת הכלל. * **עניין תנובה (ע"ע (ארצי) 28399-11-16):** הובהר כי הדגש הוא על העילה במובנה הרחב, ועל ההזדמנות שהייתה לבעל הדין לטעון את טענותיו, ולא בהכרח על האופן בו בחר למקד את טענותיו בתובענה הראשונה. **מן הכלל אל הפרט – יישום על המקרה הנדון** בית הדין בחן את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך הראשון. נקבע כי הסכם זה כלל סעיף מפורש בדבר "סילוק סופי ומוחלט של כל הטענות והתביעות ההדדיות של הצדדים, מכל מין וסוג שהוא, עקב תקופת עבודתו וסיום עבודתו של התובע...". יתר על כן, בית הדין הפנה לתקנה 26 לתקנות, הקובעת כי תובענה צריכה לכלול את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה. תובע שלא כלל בתביעתו הראשונה את כל הסעדים להם הוא זכאי בגין אותה עילה מול אותו מעסיק, ללא היתר לפיצול סעדים, מנוע מלתבוע אותם בהליך נפרד. בית הדין הבהיר כי עילות וסעדים אשר "צמחו והתגבשו" לפני הגשת התביעה הראשונה, מתמזגים לעילה אחת. במקרה זה, שתי תקופות ההעסקה הסתיימו והזכויות בגינן התגבשו עוד **לפני** הגשת התביעה הראשונה. לפיכך, התובע היה מחויב לרכז את כל תביעותיו בכתב תביעה אחד. הדיון בתביעה נפרדת בגין תקופת העבודה השנייה, שהסתיימה אף היא לפני מועד הגשת התביעה הראשונה, מהווה "הטרדה כפולה" של הנתבע ושל מערכת המשפט, בניגוד לעקרונות היעילות הדיונית. **הבחנה בין פסק דין להסכם פשרה** בית הדין הדגיש כי עקרון מעשה בית דין חל גם על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. אין הבחנה לצורך החלת הכלל בין פסק דין שניתן על בסיס הסכמת הצדדים לבין פסק דין שניתן לאחר ניהול הליך והכרעה במחלוקת. (ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב). **היקף תחולת הכלל – השתק עילה והרחבתו** בית הדין הרחיב את תחולת הכלל כך שהשתק עילה חל גם על כל פלוגתא או עילה שהיה על התובע להעלות במסגרת ההליך הראשון, גם אם נמנע מלעשות כן, וזאת מתוך ידיעה או יכולת לדעת על זכויותיו. האינטרס הציבורי והצורך הדיוני מחייבים למנוע דיונים כפולים ומיותרים. מאחר שמדובר באותו מעסיק ובאותה מערכת יחסים כוללת, פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה בהליך הראשון מהווה מחסום דיוני. **החלת הכלל על הנתבעת 1** בית הדין קבע כי גם הנתבעת 1 (הסוכנות היהודית לא"י בע"מ), שצורפה כמזמינת שירות מכוח חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, נהנית מהגנת מעשה בית דין. מזמיני השירות נחשבים ל"חליפים" או בעלי "קרבה משפטית" למעסיק הישיר. מאחר שהתביעה נגד המעסיקה (הנתבעת 2) נחסמה מחמת השתק עילה, חסם דיוני זה מגן גם על הנתבעת 1. **סוף דבר** לאור האמור, בית הדין הורה על סילוק התביעה כולה על הסף, הן מחמת מעשה בית דין (השתק עילה) והן מחמת כך שהחסם הדיוני חל על כלל הנתבעים. **הוצאות** התובע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, לאור התוצאה של ההליך. **סיכום והשלכות משפטיות** פסק דין זה מדגיש את החשיבות הקיצונית של עקרון מעשה בית דין, ובפרט השתק עילה, במערכת המשפטית. הוא מראה כי בית הדין נוקט בגישה מרחיבה ומחמירה במטרה למנוע התדיינויות כפולות, להגן על הנתבעים מפני הטרדה, ולהבטיח את היעילות של המערכת המשפטית. **חידושים משפטיים או דגשים בפסק הדין:** 1. **יישום מרחיב של השתק עילה:** בית הדין לא הסתפק בכך שהתביעה השנייה עוסקת בתקופת עבודה שונה, אלא בחן את העובדות המצויות ביסוד התובענות במובנן הרחב, וקבע כי עילת התביעה נובעת מאותה מערכת יחסי עבודה כוללת. 2. **הכרה באכיפה על מזמיני שירות:** פסק הדין מכיר בכך שהגנת מעשה בית דין, הנוצרת כתוצאה מהסכם פשרה או פסק דין, חלה גם על מזמיני שירות הנחשבים כ"חליפיהם" של המעסיק הישיר מכוח חוק להגברת האכיפה. 3. **חיוב כולל של זכויות:** בית הדין מבהיר כי התובע היה מחויב לרכז את כל תביעותיו בגין תקופות ההעסקה שהסתיימו לפני הגשת התביעה הראשונה, וזאת מכוח תקנה 26 לתקנות וכלל מיצוי העילה. 4. **הסכם פשרה כבסיס למעשה בית דין:** פסק הדין מחזק את ההלכה לפיה הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין יוצר מעשה בית דין לכל דבר ועניין, ללא כל הבחנה מפסק דין שניתן לאחר הליך. בסופו של דבר, פסק הדין מדגים כיצד עקרונות יסוד בדין האזרחי, כגון מעשה בית דין, מיושמים הלכה למעשה במקרים הבאים להבטיח סדר דיוני, יעילות וסופיות של פסקי דין.