ע"פ 163/82

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות תקנה 2(א) לתקנות שעת חירום (יהודה ושומרון, חבל עזה, סיני ודרום סיני – שפיטה בעבירות ועזרה משפטית), המרחיבה את סמכות בתי המשפט בישראל גם לישראלים המבצעים עבירות באזורים שצוינו. המשיב הורשע בעבירה על סעיפים 6(ב) ו-17 לחוק כלי יריה, האוסרים על מסירת כלי יריה צבאי, אלא למי שזכאי להחזיק בו או בעל רישיון לגביו. העבירה בוצעה באלון שבות. השאלה העומדת בפני בית המשפט היא האם היעדר רישיון כלי ירייה ישראלי מהווה עבירה, לפי תקנה 2(א). בית המשפט קבע כי התקנה מחילה את הדין הפלילי הישראלי ומרחיבה את סמכות השיפוט על מעשה או מחדל שבוצעו באזורים שצוינו. היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים לאחריות פלילית בישראל נבחנים ביחס לאירוע שהתרחש בה. היסודות הנסיבתיים של העבירה מוחלפים ביסודות נסיבתיים ישראליים היפותטיים מקבילים. במקרה הנדון, שאלת המפתח היא האם למקבל הנשק היה אישור לקבלו באזורים שצוינו. על התביעה מוטל הנטל להוכיח כי לנמען לא הייתה הרשאה כזו. מאחר שהוכח כי למקבל הרישיון לא היה רישיון ישראלי, והתביעה לא הוכיחה כי לא היה לו רישיון בתחומים שצוינו, הערעור מתקבל והמשיב מזוכה.