ה"פ 145/00

תקציר

מדובר במחלוקת בין אוחנה לבנק ירושלים על תנאי היתר עסקה המסדיר עניינים כספיים. השופט פוסק לטובת הבנק וקובע כי אוחנה לא הוכיח את הפסדו כנדרש בהיתר, ודוחה את טענתו של אוחנה בעילה זו בלבד המצדיקה פיטורים. בנוסף, השופט קובע כי אוחנה פעל בחוסר תום לב וברשלנות בביצוע העסקה. אוחנה ניסה להוכיח את הפסדיו מבלי לעמוד בדרישות הראייתיות של ההיתר, המחייב אותו להביא עדים ולהישבע שבועה קפדנית. השופטת דוחה את טענתו של אוחנה כי ידיעת הבנק על אי השלמת הפרויקט מייתרת את השבועה, שכן החשבון המדובר נוהל על ידי אוחנה בלבד. יתר על כן, השופט מדגיש את היעדר הראיות המאששות את מודעותו של הבנק להתקדמות הפרויקט, ומדגיש את הצורך בשבועה במקרים כאלה כדי להגן על יציבותו הפיננסית של הבנק. חוסר תום הלב של אוחנה בא לידי ביטוי בניסיונו להעלים הלוואות נוספות, בהשבת בתים גנובים ובמכירת אותם בתים באמצעות צ'קים שנותרו ללא תשלום. עוד קובע השופט כי אוחנה התרשל בגרימת הפסדים בכך שלא הגן כראוי על המבנים שנרכשו לצורך הפרויקט ולא ביטח אותם מפני גניבה. הימנעותו של אוחנה מלהוכיח את גובה ההפסד והסתמכותו על טענות לא מבוססות ממחישה עוד יותר את חוסר תום לבו. משכך, דוחה השופט את בקשתו של אוחנה למתן פסק דין הצהרתי בעניין יחסי השותפות עם הבנק וביטול הליכי מימוש משכנתא. אוחנה חויב לשלם הוצאות ודמי שכירות בסך 10,000 שקל בתוספת מע"מ.