עב"ל 100/07

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את חומרי התיק, הטיעונים ופסק הדין של בית המשפט המחוזי, והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. ממצאיו של בית הדין האזורי מקבלים תוקף עובדתי ומשפטי כאחד, בפרט בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות ולתחולתה של תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984. בית המשפט הדגיש כי תקנה 11 נועדה להבטיח שהכנסתו של המבוטח לפני התאונה תקבע את שיעורי הגמלה, ולמנוע מניפולציות של תובעים המנסים לנפח את הגמלאות באמצעות התאמת הכנסות לאחר תאונה. בהסתמך על מקרים קודמים, כגון חאנו וסונונו, הבהיר בית המשפט כי חריגות מתקנה 11 מותרות רק כאשר הוגשו לרשויות הרלוונטיות דוחות הכנסה עדכניים שאינם קשורים לתאונה. המערער, לעומת זאת, לא הוכיח מעשים כאלה. על אף שידעו על גידול ניכר בהכנסות מתחילת שנת 1998, לא הודיעו המערער ולא רואה החשבון שלו למוסד לביטוח לאומי ולא תיקנו את מקדמות דמי הביטוח. במקום זאת, הם המשיכו לשלם על בסיס הערכות מיושנות. מעדותו של רואה החשבון עולה כי מדובר בבחירה מכוונת לשמור על גישה זו, המשקפת מדיניות מכוונת למרות הידיעה על הכנסה ריאלית גבוהה יותר. בית המשפט מצא כי לא די בדו"חות מע"מ, המעידים רק על מחזורי עסקאות, או בכל מסמך אחר שהוגש, כראיה לעמידה בחריגים לתקנה 11. לפיכך נדחה הערעור, מבלי שנפסקו הוצאות. ההחלטה ניתנה ביום 26/02/2008, ללא נוכחות הצדדים.