עב"ל 21625-04-11

תקציר

בעקבות דחיית בקשת המוסד לביטוח לאומי להכרה הן בירידה בשמיעה והן בטינטון כפגיעה בעבודה של אדם שעבודתו חשפה אותו לרעש מזיק. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את התביעה בגין ירידה בשמיעה אך דחה את התביעה בגין טנטון. הערעור נסב על דחייה זו, כאשר המערערת טענה כי יש להכיר בטינטון כפגיעה בעבודה. הרקע לתיק נגע להיסטוריית העבודה של המערער ולתיק הרפואי המתעד ירידה בשמיעה וטינטון. בית המשפט המחוזי הסתמך על חוות דעת של מומחה רפואי כדי לדחות את טענת הטינטון, וקבע כי אין ראיות לפגיעה בתפקוד. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה לטובת המערער. בית המשפט קבע כי עצם התלונה על טנטון מעידה על פגיעה בתפקוד וכי מטרת המצב, "בקשות חוזרות ונשנות", היא לוודא את אמיתות התלונה על הטינטון. בית המשפט מצא כי פניותיה של המערערת היוו "בקשות חוזרות ונשנות", שכן הן היו חלק מהליך בירור מתמשך, ובכך התקיימו התנאים להכרה. יתר על כן, מאחר שתכלית התנאי הייתה לוודא את אמיתותו, והתקיימו כל יתר התנאים המשפטיים, העדיפה המערערת פרשנות גמישה. משכך, התקבל הערעור, והטנטון הוכר כפגיעה בעבודה. המוסד לביטוח לאומי חויב בהוצאות משפט.