רע"פ 2350/10

תקציר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים נדחית. על פי חוק השיפוט הצבאי, רשות ערעור היא נדירה וניתנת רק במקרים של שאלות משפטיות חשובות, קשות או חדשניות – מקרה זה אינו מתאים להצעת החוק. המבקש טען בדבר פרשנותו של סעיף ההתעללות בחוק השיפוט הצבאי, אשר נעדר הגדרה ברורה של "נסיבות מחמירות" שיובילו לענישה חמורה יותר. על בתי המשפט מוטלת המשימה לקבוע את הנסיבות הנופלות תחת קטגוריה זו בכל מקרה לגופו. במקרה ספציפי זה, בית המשפט לערעורים הלך בעקבות פרשנויות קודמות לחוק ופירט נסיבות שניתן לראות בהן מחמירות מבלי להיות ממצות. בעוד שהתקיים ויכוח בשאלה האם עניינו של המשיב כרוך בנסיבות מחמירות, בקשת רשות הערעור נדחתה מאחר שפסק הדין לא העלה שאלות הדורשות תשובות עקרוניות ולא תיקן נורמות קיימות. בנוסף, טענת המבקש בדבר הצורך לפרט נסיבות מחמירות בכתב האישום נמצאה מיותרת מיותרת, שכן היא לא עוררה שאלות משפטיות חדשות. המשיב הגיש גם בקשה למתן רשות ערעור בטענה כי נערך לו משפט לא הוגן, אך הראיות הראו כי הוא מיוצג על ידי עורך דין והטענה לא מבוססת. ככלל, לא נמצאו נימוקים משכנעים המצדיקים ערעור על פסק דינו של בית הדין שלערעור, ושתי הבקשות נדחו.