ע"פ 1859/20

תקציר

פסק הדין מסתיים בדחיית הערעור לאחר בחינה מעמיקה של הטיעונים שהציגו הצדדים, תוך חיזוק העיקרון לפיו ערכאות הערעור מתערבות בגזר הדין רק בנסיבות חריגות, כגון חריגה ברורה ממדיניות הענישה המקובלת. בית המשפט מדגיש את חומרתן הקיצונית ואת השפעתן החברתית של עבירות מין, במיוחד כאשר מדובר בקטינים, ומדגיש את הטראומה העמוקה והמתמשכת שנגרמה לקורבנות. במקרה דנן, המערער, שהורשע בשורה של מעשים בשלושה קטינים, לרבות נכדותיו, ניצל את האמון והתמימות הטמונים במערכות יחסים אלה. חרף טענות המערער כי העונש חרג מאמות המידה המקובלות, מוצא בית המשפט כי גזר הדין מתיישב עם מקרים דומים ומדגיש את הצורך באמצעי הרתעה. טענותיו של המערער בדבר נסיבותיו האישיות והתנהגותו הפסולה לכאורה במהלך החקירה נשקלות, אך בסופו של דבר אינן מספיקות כדי להצדיק הקלה בעונש. הפיצוי הכספי שנפסק לנפגעים בגין נזק נפשי נשמר, ורואים בו הודאה באחריות על ידי המערער. בית המשפט אינו מוצא הצדקה לשנות את הפיצוי, בהתאם למקרים קודמים. העונש הכולל משקף את חומרת העבירה ומתחשב בכל הגורמים הרלוונטיים, ולכן ערכאת הערעור לא מצאה בסיס להתערבות, וכתוצאה מכך נדחתה הערעור ביום 23.12.2020.