בר"ע 2564/05

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בעניין הזכות לפדות נכס משועבד במקרה של מכירה כפויה. על פי חוק המשכון, החייב או כל אדם שזכויותיו עלולות להיפגע מהמשכון זכאי לפדות את המשכון על ידי קיום ההתחייבות, גם אם הסכם המשכון קובע אחרת. עם זאת, זכות זו היא זכות אישית ואינה ניתנת להעברה לצדדים שלישיים. המערערת במקרה זה ניסתה להמחות את זכות המימוש שלה לצד שלישי, דבר שבית המשפט ראה בו הפרה של עקרון תום הלב בהליכים משפטיים. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי זכות הפדיון מוגבלת באופייה ואין בה כדי לפגוע בזוכה בהליך התמחור. טענת המשיבים כי המערערת לא הוכיחה קיומה של הצעה מהותית מצד שלישי לרכישת הנכס נדחתה אף היא. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערערים בנוגע להתנהלות הליך התמחור, בהתחשב בכך שהם היו מודעים לו והשתתפו בו. ההחלטה לדחות את הערעור נתמכה גם בסעיף 101 לחוק המקרקעין, המקנה זכות סירוב ראשונה לבני זוג במכירת נכס משותף. בית המשפט פירש זאת כמטרה להגן על האינטרסים של בן הזוג הנותר וייחס כוונה עניינית לצדדים המעורבים בתיק זה. לבסוף, דחה בית המשפט את הצעת המערערת לאפשר את מכירת הנכס בסכום המוצע בהליך פירוק מרצון, ועמד על כך שהליך התמחור שערך הכונס הוא השיטה המתאימה לקביעת מחיר המכירה. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין.