ע"פ 7672/06

תקציר

מדינת ישראל ערערה על העונש שנגזר על באסם אבו עמרה בגין שורה של עבירות, בהן סיכון חיי אדם בנתיב תנועה ושוד בנסיבות מחמירות, בטענה שהוא מקל מדי. אבו עמרה שדד מאישה את מכוניתה באיומי סכין, היכה אותה באגרופים כשניסתה לעצור אותו, ולאחר מכן הוביל את השוטרים למרדף מהיר, תוך סיכון חייהם של משתמשי דרך אחרים. בית משפט קמא הרשיע אותו וגזר עליו חמש שנות מאסר, אך המדינה טענה כי הדבר אינו משקף את חומרת התנהגותו האלימה. בית המשפט לערעורים הסכים ותיאר את תופעת חטיפת המכוניות האלימות כסוגיה חמורה המאיימת על תחושת הביטחון של האזרחים ומדגישה את תעוזתם ואופיים נטול העול של מבצעי הפיגועים. הם ציינו את עברו הפלילי הקודם של אבו עמרה ואת התמכרותו לשימוש בסמים, והדגישו כי בעבר הוצעו לו אפשרויות גמילה. בעוד שבית המשפט לערעורים הכיר בכך שאין להטיל עונש כאילו היה ערכאה ראשונה, הוא הגיע למסקנה כי החמרת העונש נחוצה הן להרתעת הפרט והן להרתעה חברתית. בסופו של דבר הוחמר עונש המאסר של אבו עמרה לשש שנים, והוא חויב לשלם לקורבן פיצויים בסך 10,000 שקל.