ת"א 32966-03-10

תקציר

פסק הדין דן בדחיית תביעה נגד בית משפט השלום ומדינת ישראל מכמה טעמים. ראשית, התביעה נגד בית המשפט נדחית בעילה של חסינות שיפוטית, כמפורט בסעיף 8 לפקודת הנזיקין, המעניק חסינות מוחלטת לשופטים בגין מעשים שנעשו במסגרת תפקידם השיפוטי. בית המשפט קובע כי אין יחסי עובד-מעביד בין המדינה לבין השופטים, ולכן לא ניתן להטיל על המדינה אחריות שילוחית למעשיו של השופט. שנית, התביעה נדחית חלקית מחמת התיישנות, שכן חלק מהמעשים והמחדלים הנטענים התרחשו בשטח ישראל. התביעה אינה נחשבת מיושנת, שכן התביעה הראשונית הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. שלישית, פסק הדין קובע כי עילת התביעה הנוכחית שונה מתביעת הנזיקין הקודמת, ודוחה את הרעיון של כפל תביעות. שתי התביעות דורשות סעד כספי, שאינו מאפשר לפצל את הסעד. לבסוף, השופט קובע כי למבקשים קמה עילת תביעה עצמאית בגין נזק ראייתי, אך טענה זו נדחית משום שבאופן עקרוני מדובר בתביעה עצמאית. המבקשים נדרשים לשלם את הוצאות המשיבים, ואילו המשיבים מונחים להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.