ת"א 19475/05

תקציר

השופט החליט לדחות את תביעת הפינוי נגד הנתבעים. התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם כי הנתבעים נטשו את חוזה השכירות, שכן נוכחותו של בנו של הנתבע בחנות לא היוותה נטישה, במיוחד בהתחשב בגילו המתקדם של האב ובמצבו הבריאותי הלקוי. התובעים גם לא הצליחו להוכיח כי זכות השימוש במושכר הועברה לגורם אחר בניגוד לתנאי החכירה. על פי הראיות שהוצגו, החזקתם של הנתבעים בנכס המושכר לא הייתה בלתי חוקית, שכן התובעים היו מודעים לנוכחותו הממושכת של הבן בחנות והסכימו לכך במשתמע. הבעלים, לרבות התובע הנוכחי, קיבלו דמי שכירות מבנו של הנתבע במשך שנים מבלי למחות, ובכך העידו על השלמה עם המצב. זאת ועוד, התובעים לא הגישו את התביעה תוך זמן סביר. לפיכך, פסק השופט כנגד דרישת התובעים למסירת הקרקע והורה להם לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים, בסך 20,000 ₪, כולל מע"מ, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד לביצוע התשלום המלא.