פ"ה 25008-09-14

תקציר

השופט דחה את התביעה שהגיש עובד המיוצג על ידי ההסתדרות נגד מעסיקו. העובד, ופיק, טען כי החלטת המעסיק להעבירו מניהול סניף אחד למשנהו נבעה מפעילותו הארגונית בהסתדרות. השופט קבע כי ההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים ובהסכמתו של ופיק, שכן הוא ביקש לעזוב את הסניף הראשון מסיבות אישיות. השופט העדיף את גרסת המעסיק לאירועים על פני זו של ופיק, וקבע כי עדותו של ופיק אינה עקבית ומהימנה. עוד נקבע כי ופיק הקליט שיחות רבות עם מנהליו, אך ההקלטות ציירו תמונה שונה מזו שהציג ופיק בתביעתו. כמו כן, השופט ציין כי פעילותו הארגונית של ופיק לא הייתה קשורה להחלטה להעבירו ואין כל ראיה לכך שהמעסיק ידע על פעילות זו. השופטת מתחה ביקורת על התובעים שלא הזכירו את רצונו של ופיק לעזוב את הסניף הראשון בבקשתם או בתצהיריהם, ועל התנהלותם הכללית במהלך ההליך, שגבלה בחוסר תום לב. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וופיק לא קיבל כל סעד.