עע"מ 4282/14

תקציר

הערעור מתייחס לדחיית בקשתו של אזרח אתיופי לשחרור ממשמורת ולגירושו מישראל לאחר מכן. האיש, המכונה המערער מס' 1, נכנס לארץ שלא כדין בשנת 2007 וקיבל רישיון לישיבת ארעי מספר פעמים לאחר מעצרו הראשוני, אך לא יצא מהארץ כפי שהונחה. גם בקשותיו למקלט נדחו. תולדותיו של המערער מס' 1 מלמדות על דפוס פעולה של הגשת תביעות ובקשות חוזרות ונשנות להארכת שהותו, תוך זלזול בהחלטות שיפוטיות. הוא נעצר שוב בשנת 2014 והושם במעצר. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירתו לשחרור, מה שהוביל לערעור הנוכחי. המערער מס' 1 טוען, כי הרחקתו מישראל תיצור קרע של ממש בחיי משפחתו, שכן אשתו, המערערת מס' 2, מחזיקה ברישיון לישיבת ארעי. עם זאת, בית המשפט אינו יכול לקבל את הערעור. אין הצדקה לאפשר למערער מס' 1 להישאר בישראל, במיוחד נוכח התנהלותו והאפשרויות העומדות בפני משפחתו לנהל חיים תקינים באתיופיה. פסק הדין גם מדגיש את הצורך להימנע מדיון הדרגתי בתביעות ומדגיש כי אין זכות קנויה לחיי משפחה דווקא בישראל. זאת ועוד, מצוינים עמדותיו המשתנות של המערער מס' 1 וניסיונותיו לעכב את הרחקתו. הערעור נדחה, ובית המשפט פוסק כי ניתן להרחיק את המערער מס' 1 מישראל בתוך שלושה ימים מיום מתן פסק הדין. כך יימשך מעצרו.