ע"א 3631/09

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר שלא להכריז על המערערת כפושטת רגל. השופטת קבעה כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה כי חובותיו נוצרו בתום לב, ואף לא פעל בתום לב לאחר שהסתבך בחובות. ממצאי הערכאה הנמוכה יותר בדבר חוסר תום הלב והאמינות של המערער התבססו על הסבריו הכלליים והבלתי משכנעים של המערער לבעיותיו הכלכליות, כמו גם על הימנעותו מהמצאת מסמכים רלוונטיים שביקש בית המשפט. זאת ועוד, השופטת ציינה כי התנהלותו של המערער לאורך כל הליכי פשיטת הרגל הצביעה על חוסר התחשבות באינטרסים של נושיו, שכן הוא עזב את הארץ, הפסיק תשלומים ונקט במה שנראה כטקטיקות שיהוי בערכאות השונות. גם בקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה מן הטעם שלא הוכיח סיכויי הצלחה סבירים בערעור או מאזן נוחות מספק לטובתו. השופטת הדגישה כי המערער לא סיפק כל נימוק משכנע לכך שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך, במיוחד לאור העובדה שההגבלה העיקרית שהטיל פסק הדין – עיכוב היציאה מהארץ – כבר הוסרה. לבסוף ציינה השופטת כי הבקשה אינה תקינה מבחינה פרוצדורלית, שכן היא הייתה צריכה להיות מוגשת כבקשה לסעד זמני במסגרת הליך הערעור, וכי היא הוגשה למעלה מחצי שנה לאחר פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, מה שהצדיק עוד יותר את דחייתה. המערער חויב בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪.