ער"מ 25156-09-16

תקציר

בדיון בערעור ערערו המערערים על סירובו של הרשם להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתם, החלטת הרשם יצרה עיוות דין, שכן היא מנעה מהנתבעים להגיש כתב הגנה בשל אי הגשה ראויה. המערערים הודו בשיהוי בהגשה וביקשו את התערבות בית המשפט, בטענה כי דרישות הפיקדון הגבוהות מציבות חסם פרוצדורלי. המשיב השיב מנגד וטען כי הערעור הוא בעיקר לגופו של עניין ולא להחלטה פרוצדורלית של הרשם וכי הבקשה הוגשה באיחור של 25 יום ללא סיבה מוצדקת. ההחלטה לדחות את הערעור אושרה על ידי בית הדין, תוך שהוא מדגיש כי עיכובים פרוצדורליים ללא "טעמים מיוחדים" – כגון טעות במשרד – אינם מצדיקים את הארכת פרק הזמן. בית הדין מצא כי הסיכוי להצליח בערעור נמוך מכדי להצדיק הארכה. יתר על כן, ההחלטה הפרוצדורלית המקורית איזנה בין גישת הנאשמים לערכאות לבין זכותו של המשיב לניהול תיקים יעיל, שכן חלוקת הפיקדונות בין הנתבעים אפשרה הליכים עצמאיים. משכך, עמד בית המשפט על כנה, הורה למערערים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב, וקבע כי אם לא ישולם בתוך 30 יום, יצטבר הסכום ריבית. פסק הדין ניתן בהעדר צדדים ביום 15.5.2017 על ידי הרכב שופטים ונציגי ציבור.