ה"פ 51161-07-12

תקציר

המבקש ביקש סעד הצהרתי בדבר הזכויות בנכס הנובעות מרכישתו מחברה. החברה מכרה בעבר את אותו הנכס למספר רוכשים מקוריים, בהם וייס וישראלי, ורשמה את הנכס כבית משותף בעל זכויות המפורטות בתקנון. עם זאת, בית המשפט מצא כי החברה, שפעלה כסוכנת של הרוכשים, הפרה את חובתה כלפי הרוכשים ופעלה שלא כדין בכך שהגדילה את מספר הדירות ולקחה לעצמה חלקים מהרכוש המשותף. הדבר הפך את ההסכם, התקנון והרישום שלאחר מכן ללא תקפים. באשר למעמדו של המבקש, מצא בית המשפט כי מעמדו זהה לזה של החברה, שכן רכש מהם את הזכויות. המבקש לא יכול היה לטעון לתקנת השוק – חריג לכלל הקניין הבסיסי המגן על רוכשים בתום לב – שכן הוא לא עמד בדרישות תום הלב והתמורה הסבירה. התמורה בסך 12,000 ₪ ששולמה לחברה לא הייתה פרופורציונלית לשווי הזכויות, ויחסיו של המבקש עם החברה ועם אביו, שהיה הבעלים שלה, הטילו ספק בתום לבו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המבקש אינו יכול לנכס שטחים מהחצר המשותפת של הנכס כחניות בלעדיות ליחידות אותן קיווה לבנות, שכן פרשנות התקנות הרלוונטיות אינה תומכת בטענותיו. התביעה נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד של המשיבים, בסך של 50,000 ₪.