ת"א 853/09

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בגיל 18, תבע את נהג הרכב ואת חברת הביטוח שלו בגין נזקים. רישיון הנהיגה של הנאשם, שנהג ברכב, נשלל בעת התאונה. השאלה המרכזית במחלוקת הייתה האם הנתבע היה מודע לשלילת רישיונו, שכן חברת הביטוח סירבה לפצות את התובע בטענה שהפוליסה אינה מכסה את התאונה משום שהנתבע נהג ללא רישיון תקף. בית המשפט מינה שני מומחים, אורתופד ונוירולוג, להערכת נכותו הרפואית של התובע, שנקבעה בשיעור של 42.4%. האורתופד מצא כי לתובע נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור של 20%, ואילו הנוירולוג קבע נכות נוירולוגית לצמיתות בשיעור של 28%. בית המשפט מצא כי התובעת הגזימה בתסמיניה וכי נכותה התפקודית נמוכה במעט מנכותה הרפואית. בית המשפט פסק לתובע 202,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 996,400 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, 143,800 ₪ בגין הפסדי פנסיה, 84,250 ₪ בגין כאב וסבל, 40,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד ו-150,000 ₪ עבור עזרה מאחרים בעתיד, בסך כולל של 1,666,000 ₪. סכום זה קוזז מ-8,000 ₪ שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכות זמנית, והותיר פיצוי כולל בסך 1,658,000 ₪, אשר בית המשפט הורה לקרן קרנית הממשלתית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים לשלם לתובע. באשר לחבות, קיבל בית המשפט את טענת חברת הביטוח כי הנתבעת לקחה את הדואר הרשום המודיע לו על שלילת רישיונו ולכן הייתה מודעת לו בעת התאונה. מאחר שהנתבע התיר לאביו לחתום עבורו, הורה לו בית המשפט לפצות את חברת הביטוח, מנורה חברה לביטוח בע"מ, בסך של 1,922,000 ₪. בית המשפט דחה את הודעת הצד השלישי שהגישה קרנית נגד אמו של הנתבע, שהייתה הבעלים של הרכב והתירה את השימוש בו, שכן קרנית לא הוכיחה כי ידעה או הייתה צריכה לדעת על שלילת רישיונו של הנתבע. התובעת לא חויבה לשאת בהוצאות כלשהן, ואילו הנתבעת וקרנית חויבו לשלם למנורה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 259,000 ₪, בחלקים שווים.