ע"פ 7555/09

תקציר

המערער נחקר על ידי חוקר מאגף התנועה מחוז תל אביב במשטרת ישראל בגין עבירת תנועה מסוג פגע וברח. במהלך החקירה איים המערער פעמיים על החוקר. האיום הראשון כלל קונוטציה דתית, ואילו האיום השני כלל מחווה פיזית המעידה על חנק. החוקר דיווח כי חש מאוים והעיד באופן עקבי על האירועים. בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירת האיום וזיכה אותו מאישומים נוספים. המערער ערער על הכרעת הדין, תוך שהוא מטיל ספק במהימנותו של החוקר, באופי המאיים שבדבריו ובשימוש בעונש מאסר על תנאי. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור, תוך שהיא מאשרת את הערכת המהימנות של בית משפט קמא וקובעת כי אמירותיו ומעשיו של המערער היוו איום ברור. בית המשפט הסכים גם עם החלטת בית משפט קמא להפעיל את המאסר על תנאי, שכן העבירה נחשבה אלימה במהותה. ערכאת הערעור הדגישה את עברו הפלילי של המערער והגיעה למסקנה כי העונש היה מידתי וראוי, תוך שהיא דוחה את הטענות כחסרות שחר.