בר"ע 37862-07-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **הקדמה – הרקע והסוגיה המשפטית המרכזית** פסק דין זה עוסק בשאלה מורכבת בנוגע להכרה בפגיעות של חיילי קבע כ"פגיעה בעבודה" לפי פרק י"ג1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – "החוק"). הסוגיה המרכזית המתעוררת היא האם יש להחיל על חיילי קבע את מבחן הקשר הסיבתי הנהוג בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש"יט-1959 [נוסח משולב] (להלן – "חוק הנכים") או את מבחן הקשר הסיבתי הנהוג בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי ("ביטוח נפגעי עבודה"). ההליך נסוב סביב שני מקרים שונים של חיילי קבע, אשר לטענתם נפגעו עקב טיפול רפואי שקיבלו, כאשר הצורך בטיפול זה לא נבע ישירות משירותם הצבאי, אלא בוצע במתקן אזרחי אליו הופנו על ידי רשויות הצבא. **ניתוח עקרוני ומשפטי** 1. **השינוי החקיקתי בעקבות ועדת גורן ותיקון 29 לחוק הנכים:** * **מקור הבעיה:** בית הדין הארצי סוקר בהרחבה את הרקע לתיקון 29 לחוק הנכים. מתברר כי בשנים האחרונות עלה באופן ניכר מספר נכי צה"ל שלא נפגעו בפעילות מבצעית, אלא במצבים שחלקם היו דומים לתנאי עבודה אזרחיים. מצב זה יצר עומס על אגף השיקום, טשטש את ההבחנה בין נפגעים בפעילות מבצעית לבין אחרים, ועלול היה להוביל לעלויות תקציביות גבוהות. * **המלצות ועדת גורן:** הוועדה המליצה להבחין בין חיילי חובה/מילואים לבין חיילי קבע. בעוד שחיילי חובה/מילואים יוכרו גם אם פגיעתם אינה ייחודית לשירות, הומלץ כי חיילי קבע ייחשבו זכאים לפי חוק הנכים רק אם פגיעתם (חבלה או מחלה) נגרמה מנסיבות "ייחודיות ומיוחדות" לשירות הצבאי. * **הפנייה לביטוח לאומי:** ההמלצה המרכזית, וזו שהשפיעה רבות על החקיקה, הייתה להפנות את חיילי הקבע שנפגעו בנסיבות שאינן ייחודיות לשירות, אשר אינם זכאים לפי חוק הנכים, למיצוי זכויותיהם לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, כלומר, כ"נפגעי עבודה". המטרה הייתה להחיל עליהם הסדר דומה לזה החל על עובדים אזרחיים. * **תיקון 29 לחוק הנכים ותיקון 185 לחוק הביטוח הלאומי:** תיקונים אלו מימשו את המלצות ועדת גורן. הוגדרה מחדש "חבלת שירות" ו"מחלת שירות" כך שיהיו מוגבלות לנסיבות ייחודיות לצבא. במקביל, הוסף פרק י"ג1 לחוק הביטוח הלאומי, הכולל את סעיף 295א. סעיף זה קובע כי הוראות פרק ה' לחוק יחולו על משרתי כוחות הביטחון (ובכללם חיילי קבע), אם פגיעתם "תוך כדי השירות ועקב השירות, אינה פגיעה מזכה לפי חוקי השיקום". 2. **פרשנות הביטוי "בשינויים המחויבים" בסעיף 295א(ב) לחוק:** * **הקונפליקט הפרשני:** זוהי לב הסוגיה המשפטית. חיילי הקבע (לואי ואופק) טענו כי הביטוי "בשינויים המחויבים" משמעו שיש להחיל על עניינם את מבחן הקשר הסיבתי הנהוג בחוק הנכים (שעשוי להיות רחב יותר), ולא את זה הנהוג בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי. זאת, לשיטתם, מכיוון שהם פונים לפרק ה' רק לאחר שהם "יוצאים" מחוק הנכים. * **עמדת בית הדין הארצי:** בית הדין דוחה פרשנות זו. הוא קובע כי הביטוי "בשינויים המחויבים" משמעו התאמות טכניות ומושגיות בלבד, הנדרשות להחלת פרק ה' על חיילי קבע שאינם "עובדים" במובן הקלאסי. בית הדין מדגיש כי אין מדובר ב"ייבוא" של הסדרים מהותיים מחוק הנכים לתוך פרק ה', ובכלל זה מבחן הקשר הסיבתי. * **נימוקי ההכרעה:** * **לשון החוק:** פרשנות זו מתיישבת טוב יותר עם לשון הסעיף, שכן הכנסת הסדרים מהותיים מחוק הנכים לתוך פרק ה' אינה בגדר "שינוי מחויב" אלא שינוי מהותי הדורש הסדרה מפורשת. * **תכלית החקיקה:** התכלית המרכזית של התיקונים הייתה להבחין בין נפגעים בפעילות מבצעית (שזוכים להגנת חוק הנכים) לבין אלו שנפגעו בנסיבות "אזרחיות" יותר (שזכאותם תיבחן לפי פרק ה' לחוק, כשם שעובדים אזרחיים). ההכרה כי "הסדר שיחול יהיה זהה להסדר הקבוע לגבי נפגעי עבודה" מחזקת פרשנות זו. * **שתי אוכלוסיות בלבד:** אימוץ פרשנותם של חיילי הקבע היה מוביל ליצירת שלוש אוכלוסיות זכאות (חיילי קבע לפי חוק הנכים, עובדים לפי פרק ה', וחיילי קבע נוספים שזכאותם תיבחן לפי מבחן הקשר הסיבתי של חוק הנכים בתוך פרק ה'), בניגוד למטרה ליצור שתי אוכלוסיות עיקריות (זכאים לפי חוק הנכים, וזכאים לפי פרק ה' לחוק). * **הבחנה בין חוק הנכים לביטוח לאומי:** בית הדין מדגיש את ההבדלים התכליתיים והמבניים בין חוק הנכים (חובה מוסרית של המדינה, פיצוי רחב) לבין חוק הביטוח הלאומי (ביטוח סוציאלי, פיצוי מבוסס הכנסה). לכן, אין להכניס הסדרים מחוק אחד לשני ללא הוראה מפורשת. 3. **הקשר הסיבתי אגב טיפול רפואי – מבחן "עקב העבודה":** * **עקרון כללי:** בית הדין סוקר את הפסיקה בנוגע להכרה בפגיעות שאירעו אגב טיפול רפואי. נקבע כי קיימת אפשרות להכרה, אך הדבר תלוי בנסיבות, ובמיוחד בשאלות האם המחלה בגינה ניתן הטיפול קשורה לעבודה, האם העובד חויב בטיפול על ידי המעסיק, ומהו הצורך של המעסיק בטיפול. * **היעדר קשר סיבתי במקרים הנדונים:** * **לגבי אופק:** בית הדין קובע כי אופק לא הוכיחה שהדלקות באוזניה נגרמו עקב תנאי שירותה (שימוש במסכה וטלפון). הטענה עלתה לראשונה בסיכומים, ולכן מהווה שינוי חזית. בנוסף, בזמן אמת, היא ייחסה את הבעיה ל"קיאקים". לכן, לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין השירות. * **לגבי לואי:** לואי חזר בו מהטענה שמחלתו (דיברטיקולוזיס) קשורה לשירותו. לכן, גם במקרה זה לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין השירות. * **משמעות הדבר:** מאחר שלא הוכח כי הטיפול הרפואי ניתן עקב מחלה הקשורה בשירות הצבאי (מבחן משנה ראשון), אין צורך לדון בהרחבה במבחני המשנה האחרים (החיוב בטיפול על ידי הצבא, והסדרי הבחירה). 4. **הסדרי הבחירה לגבי נותני השירות הרפואי:** * **ההיבט החדשני:** סוגיה זו מהווה חידוש בדיון. בית הדין בוחן האם יכולתו של חייל הקבע לבחור את נותן השירות הרפואי (או היעדר יכולת זו) משפיעה על הקשר הסיבתי. * **הכרעת בית הדין:** בית הדין סבור שסוגיית "הבחירה" לא מוצתה בבירור. בעוד שהוצגו טענות כי לחייל קבע יש פחות אפשרויות בחירה מאשר לעובד אזרחי, הנטל להוכיח זאת מוטל על הטוען, והתשתית הראייתית בעניינם של לואי ואופק לא הונחה כראוי. גם הטענה כי הטיפול היה "פקודה" לא הוכחה. * **השלכה דיונית:** משלא מוצו ההיבטים העובדתיים והמשפטיים של שאלת הבחירה, החזיר בית הדין את הדיון לבתי הדין האזוריים לשם בחינה זו. 5. **היעדר סעד וייחוד עילה:** * **הבעיה שהוצגה:** בית הדין האזורי חיפה קבע כי אם תביעתו של לואי תידחה, הוא יישאר ללא אפשרות לפנות לערכאה משפטית שתדון בטענותיו, בין היתר, בשל סעיף 6(ב) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), המקנה למדינה פטור מאחריות בנזיקין מקום שחייל זכאי לפי חוק הנכים. * **הבהרת בית הדין הארצי:** בית הדין הארצי מבהיר כי סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים מקנה פטור למדינה רק כאשר קיים "יחס של כלים שלובים" עם חוק הנכים, דהיינו, כאשר החייל יכול להיטיב את נזקו באמצעות המנגנון של חוק הנכים. במקרה של לואי, זכותו לפי חוק הנכים כלל לא הוכרה. לכן, חוק הנזיקים האזרחיים אינו חוסם אותו מלתבוע את המדינה או את בית החולים (שהוא ממשלתי). * **עקרון משפטי:** קביעה זו מבליטה כי ייחוד העילה (הגנה מוחלטת מפני תביעת נזיקין) אינו מוחלט, ויש לבחון את השלכותיו בהתאם לנסיבות. **עקרונות וחידושים מרכזיים בפסק הדין:** 1. **הבחנה בין חוק הנכים לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי:** פסק הדין מבסס באופן חד משמעי את ההבחנה החקיקתית בין חיילי קבע שנפגעו בנסיבות ייחודיות לשירות (מוכרים לפי חוק הנכים) לבין אלו שנפגעו בנסיבות "אזרחיות" יותר (זכאותם תיבחן לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי). 2. **פרשנות "בשינויים המחויבים":** בית הדין קובע פרשנות מצמצמת לביטוי זה, וקובע כי הוא נועד להסדרת התאמות טכניות בלבד, ולא להחלת הסדרים מהותיים מחוק אחד לחוק אחר. זוהי הלכה משפטית חשובה בפרשנות חקיקה. 3. **הגדרת "עקב העבודה" במקרי טיפול רפואי:** פסק הדין מחדד את הדרישות להוכחת קשר סיבתי בטיפולים רפואיים. יש להוכיח שהמחלה קשורה לשירות, שהמעסיק (הצבא) חייב בטיפול, ומהי מידת הצורך של המעסיק בטיפול. 4. **חשיבות התשתית הראייתית:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של הנחת תשתית ראייתית מוצקה, במיוחד בשאלות עובדתיות מורכבות כמו הסדרי הבחירה בטיפול רפואי. היעדר תשתית כזו עלול להוביל לדחיית התביעה. 5. **גבולות ייחוד העילה:** ההבהרה בנוגע לסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים מבטאת עיקרון חשוב שלפיו הגנות חקיקתיות לא ימנעו סעד כאשר המנגנון החלופי אינו מספק או אינו רלוונטי. **סיכום** פסק הדין מהווה אבן דרך בפרשנות הוראות חוק הביטוח הלאומי הנוגעות לנפגעי כוחות הביטחון. הוא מבסס את ההבחנה בין חוק הנכים לבין פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, קובע פרשנות מחייבת לביטוי "בשינויים המחויבים", ומדגיש את הדרישות הראייתיות להוכחת קשר סיבתי, במיוחד במקרים מורכבים של טיפולים רפואיים. החזרה של הדיון לבירור שאלת הסדרי הבחירה בטיפול רפואי מצביעה על הפוטנציאל המשפטי והעובדתי הטמון בסוגיה זו.