סע"ש 9650-09-12

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש אילן לייבה, שפרש מעבודתו בעיריית תל אביב בשנת 2005, בטענה לקצבת פנסיה גבוהה מזו שקיבל. לייבה טען כי העירייה הייתה צריכה לשלם לו גמלה חודשית על בסיס שכרו לפני הפרישה, שהייתה מזכה אותו בגמלה גבוהה יותר. עם זאת, בית המשפט מצא כי מעמדו של לייבה בתקופת כהונתו כמנכ"ל החברה העירונית יובל חינוך לא היה של עובד מלווה או עובד חל"ת בעירייה. במקום זאת, הוא היה עובד החברה העירונית, ולכן יש לשקול את שכרו האחרון מהעירייה, לפני החל"ת, לצורך חישוב קצבת הפנסיה שלו. משכך, דחה בית המשפט את התביעה, בקובעו כי פרשנותו של התובע להטבות המגיעות לו הייתה שגויה. התובע ביקש שתי צורות סעד חלופיות, ושתיהן נדחו אף הן על ידי בית המשפט. הראשון ביקש לחשב את הגמלה על בסיס 64% משכרו הקובע של לייבה לפני החל"ת, דבר שבית המשפט מצא כבלתי ראוי שכן הסתמך על נתונים שלא הוצגו בתביעה הראשונית. הסעד החלופי השני ביקש חישוב המבוסס על 35.52% משכרו הקובע בעת הפרישה, וגם אותו דחה בית המשפט, שכן לא מצא הצדקה לטענה זו. בנוסף, דחה בית המשפט את סיכומי התובעת לפיצויי פיטורים, פיצוי בגין עוגמת נפש והפרשי הטבות, שכן אלה לא הוזכרו בתביעה המקורית. ככלל, פסק הדין מצדד בעיריית תל אביב, דוחה את התביעה וקובע כי תגמולי הפנסיה של לייבה חושבו נכון.