פש"ר 35008-07-18

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של מענק רכוש שהעניק חייב לבנו וכלתו חמש שנים לפני פתיחת הליכי פשיטת רגל. על פי החוק, כל נכס שניתן על ידי חייב בתוך עשר שנים מהליך פשיטת רגל ניתן לביטול על ידי הנאמן, אלא אם כן המעניק יכול להוכיח כי החייב היה מסוגל לפרוע את כל חובותיו מבלי להזדקק לנכס שהוענק, או כי ההענקה הייתה מכירה בתום לב תמורת תמורה יקרת ערך. המשיבים, שקיבלו את הנכס, טענו כי החייב לא היה במצוקה כלכלית בעת מתן המענק וכי יכול היה לפרוע את חובותיו מבלי למכור את הדירה. הם הציגו ראיות המוכיחות כי לחייב היו נכסים מהותיים נוספים, לרבות חברה רווחית שהוא היה הבעלים היחיד בה, והוא השתכר שכר שנתי של 400 אלף שקל. בנוסף, טענו המשיבים כי הדירה הועברה לבקשת אמה של החייבת, שביקשה שנכדתה תמשיך לקיים את פעילות בית הכנסת בדירה. המנהל המיוחד, המייצג את הנאמן, טען כי החייב כבר היה בחובות בעת ההענקה וכי הדוחות הכספיים של החברה שלו הראו ירידה ברווחים. זאת ועוד, המנהל המיוחד חלק על שווי הנכסים הנתבעים על ידי המשיבים, וטען כי שווי החברה נמוך מהאמור וכי חלק מנכסי הנדל"ן משועבדים לחובות. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. נמצא כי המשיבים הצליחו להוכיח כי מצבו הכלכלי של החייב היה יציב בשנת 2013, וכי היו ברשותו נכסים והכנסות מספיקים כדי לפרוע את חובותיו מבלי להזדקק לדירה שהוענקה. בית המשפט קיבל את הערכת שווי החברה על ידי המשיבים ב-4 מיליון שקל ומצא כי למרות ירידה מסוימת ברווחיות, נתוני החברה נותרו יציבים והיא הייתה סולבנטית בשנת 2013. באשר לנכסי הנדל"ן, קיבל בית המשפט את טענות המשיבים כי שניים מהנכסים היו נקיים ממשכנתאות בשנת 2013 וערכם הכולל היה 1.5 מיליון שקל, בעוד שהחייב היה בעל 50% מהם. בית המשפט קיבל גם את הכנסתו המוצהרת של החייב בסך 400,000 ₪ בשנה מעבודתו כרבה הראשי של מטולה. כמו כן, בית המשפט ציין כי התמונה הכוללת לא הצביעה על מצוקה כלכלית מצד החייב בשנת 2013 וכי אין ראיות לניסיון להבריח נכסים. לפיכך, מאחר שהמשיבים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, פסק בית המשפט לטובתם ודחה את הבקשה לביטול המענק. בית המשפט הדגיש את חשיבות תפקידו של המנהל המיוחד בהגנה על הנושים, אך במקרה זה הצליחו המשיבים להוכיח כי המענק תקף לפי הוראות הדין. לבסוף, הורה בית המשפט כי בהתחשב בהוצאות שנגרמו לשני הצדדים, לא יהיה צו להוצאות.