ת"א 62-04-19

תקציר

פסק הדין דוחה בקשה הקשורה לתצהיר שהגישו הנתבעים בהליך אחר. הראיות המבוקשות אינן נחשבות פשוטות, וכשל פרוצדורלי של המבקש בהגשתן בשלב המתאים של המשפט שקול כנגד קבלתן. זאת ועוד, אין בתוכן התצהיר כדי לתרום לגילוי האמת בעניין הנדון. הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה והיא נדחית. באשר לתביעה העיקרית, המחלוקת נסובה סביב פרשנות הסכם בין התובע לבין הנתבעים. התובעת, שניהלה את אתר המלון וההזמנות של הנתבעים, טענה כי הנתבעים חייבים לה עמלה של 8% על כל העסקאות המתבצעות באמצעות האתר. הנתבעים טענו כי מטרת ההסכם הייתה להגדיל את רווחיהם והזמנותיהם, מטרה שלא הושגה. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההסכם לא הזכיר תנאים כאלה ובמקום זאת קשר את העמלה לעסקאות שבוצעו באמצעות "אתר הבית". טענות הנתבעים התבססו על קביעות בעל-פה כנגד מסמך כתוב, בהיעדר כל ראיה תומכת. בית המשפט התייחס גם למהימנות העדים, ומצא את עדותו של מנהל התובעת כבלתי מהימנה אך לא מהותית לתוצאה, שכן לשון ההסכם הייתה ברורה. גם עדויות עדי הנתבעים, לרבות מנהלם, לא ביססו את טענותיהם. בהיעדר מחלוקת על סכום החוב ואי תשלום הנתבעים, פסק בית המשפט לטובת התובעת והורה לנתבעים לשלם 110,765 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.