הפ"ב 30232-12-13

תקציר

המבקשים והמשיבים הם בעלי נכסים סמוכים שלא עברו הליך פרצלציה. המבקשים תבעו את אמם המנוחה של המשיבים בגין פלישה לשטחם וביקשו סעד הצהרתי בדבר זכויות השימוש והחזקה בכל חלק במקרקעין, וכן פינוי וסילוק. הצדדים הסכימו לקיים בוררות בסכסוך. הבורר קבע כי לשני הצדדים חלקים שווים במקרקעין ואפשרויות שוות לשימוש בהם ולניצולם, וכי המנוח פלש לשטחם של המבקשים. עם זאת, הבורר פסק גם נגד פינוי המנוח, ותחת זאת הורה על מינוי מודד שיחלק את הקרקע באופן שלא יחייב הריסת בית המנוח. המבקשים ביקשו מהבורר למנות מודד, וזה עשה זאת לאחר שנתן למשיבים הזדמנות להגיב. המשיבים היו מודעים למינוי ואף הגישו הערות, אך לא העלו טענות מבוססות לגבי המינוי או זהות השמאי. המודד הגיש תכנית חלוקה, שגם לה ניתנה הזדמנות להגיב אך בחרו שלא להתייחס אליה לגופה. הבורר אישר את התוכנית והגיש אותה לאישור בית המשפט. המשיבים התנגדו לאישור בית המשפט, בטענה כי לא ניתנה להם זכות טענה, והעלו מספר טענות נוספות. בית המשפט דחה את כל טענות המשיבים, וקבע כי ניתנה להם הזדמנות מספקת להשמיע את טענותיהם אך בחרו שלא לעשות כן, ואישר את פסק הבורר. המשיבים חויבו לשלם למבקשים הוצאות בסך של 12,000 ₪.