בר"ע 1808/04

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בתיק שבו מעורבים שני משיבים. המשיב הראשון הגיש תביעה לפיצויים נגד המבקשת (חברת ביטוח) והמשיבה השנייה, בטענה לנזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה משימוש במתקני המשיבה השנייה (מגלשה עליה החליק המשיב הראשון). בית משפט קמא מצא את המשיב השני אשם וייחס למשיב הראשון 15% אשם. באשר לטענות חברת הביטוח, התייחס בית משפט קמא לפסק דין קודם בהקשר דומה, ודחה את עמדת חברת הביטוח כי יש להטיל עליה את פסק הדין אך ורק על בסיס "כלל אי שיתוף הפעולה". עוד ציין בית המשפט כי המשיבה השנייה חדלת פירעון, ועל כן יש להטיל על חברת הביטוח את האחריות לפצות את המשיב הראשון. עם זאת, ערכאת הערעור נענתה לבקשת המבקש והסכימה לדון בערעור. ערכאת הערעור הכירה בכך שייתכן שהמדיניות החברתית הראויה היא לפצות את המשיב הראשון על נזקיו של המשיב השני חדל הפירעון. אולם, החוק והפסיקות הקודמות אינם תומכים בדרך זו. על פי פוליסת הביטוח חלה השתתפות עצמית בסך 4,000 ₪, שחברת הביטוח לא הייתה אחראית לשלם. בית המשפט ציין כי המחוקק צפה את האפשרות שהמבוטח (במקרה זה, המשיב השני) יהיה חדל פירעון וקבע מנגנון פיצוי לפי סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח. עם זאת, מנגנון זה עדיין מחייב את המבטח להיות בעל אותן זכויות כלפי הצד השלישי כפי שהן עושות זאת כנגד המבוטח. מאחר שסכום ההשתתפות העצמית היה 4,000 ₪, והפיצוי שנפסק למשיבה הראשונה היה 8,500 ₪, פסק בית המשפט שלערעור לטובת חברת הביטוח המבקשת, בקובעו כי אין הם חייבים בפיצוי המשיב הראשון. עוד צוין בפסק הדין כי בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, לא ייפסקו הוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. פסק דין זה ניתן שלא בנוכחות הצדדים וסימן את סיום הערעור.