ת"א 10795-02-21

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעת, אשר תפסה את רכבו של התובע לצורך חקירה פלילית, הפרה באופן חלקי את חובת הזהירות שהוטלה עליה כלפי התובע. לגופו של עניין, הנתבעת פעלה ברשלנות בכך שהחזיקה את הרכב לפרק זמן בלתי סביר – למעלה משנה – ללא הסבר מניח את הדעת, וגרמה לתובע להפסד הכנסות משכירות. התובעת, חברה להשכרת רכב, ביקשה שוב ושוב את החזרת הרכב. בית המשפט קבע כי הנתבע זכאי להחזיק ברכב ללא רשלנות לתקופה של עד כשלושה חודשים. לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעת בגין דמי השכירות האבודים בגין יתרת התקופה, בסך 74,162 ₪. באשר לתביעה בגין נזק פיזי לרכב, דחה אותה בית המשפט בשל אי המצאת ראיות מספיקות לכך שהנזקים אירעו במהלך התפיסה. נטל ההוכחה היה מוטל על התובע, ובית המשפט לא יכול היה להסיק על סמך הראיות כי הנזקים אופייניים לגרירה או שהם לא היו נוכחים לפני התפיסה. יתר על כן, בית המשפט דחה את ההודעה לצד השלישי – השוכר של התובעת – כמיותרת, שכן הצד השלישי לא היה אחראי להחזקה הממושכת ברכב. שכר טרחת עורך הדין של הצד השלישי חויב להיות משולם על ידי הנתבע, ואילו התובע קיבל מהנתבע שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך כולל של 16,000 ₪ ושכר הטרחה כפי ששולם. פסק דין זה מקבל חלקית את טענת התובעת, ומטיל על הנתבעת אחריות בגין החזקת הרכב ברשלנות מעבר לזמן סביר. הנתבע נדרש לשלם את הסכומים הנקובים, ולשני הצדדים יש אפשרות לערער תוך 60 יום.