ת"א 23273-10-15

תקציר

בית המשפט מצא את הנתבע אשם בהוצאת דיבתו של התובע במספר פרסומים באינטרנט. הראשון היה סדרת סרטונים ותגובות שהועלו ליוטיוב בפברואר 2015, שכללו תכנים מכפישים לצד פרוטוקולים של תיק פלילי קודם שבו היו מעורבים התובע והנתבע, שבו זוכה הנתבע. למרות שהסרטונים הוסרו זמן קצר לאחר מכן, בית המשפט מצא כי טענות הנתבע בהם – בין היתר כינוי התובע "עד שקר" – מהוות לשון הרע. הנתבע הורשע גם בפרסומים מכפישים בשלושה דפי פייסבוק: פרופיל מזויף שפתחה הנתבעת, דף הפייסבוק הרשמי של אגודת הסטודנטים במכללה בה למדה התובעת ודף הפייסבוק האישי של הנתבעת. פרסומים אלה, שפורסמו בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2015, כללו אמירות מעליבות ומשפילות כלפי התובעת, אשר היו גלויות לחבריה לכיתה ולמורים של התובעת. בנוסף, בית המשפט שקל פרסומים שפרסם הנאשם בקבוצת פייסבוק לנסיעות שיתופיות, וכן כרזות שהופצו בשכונת התקווה בתל אביב, אשר הפנו את התושבים לעמוד הפייסבוק של הנאשם. הטריגר לפרסומים אלה היה תלונתו של התובע נגד הנאשם, שהובילה לזיכויו של האחרון בתיק פלילי. למרות שבית המשפט הבין את כעסה של הנתבעת כלפי התובעת, הוא הדגיש כי אין הצדקה לפרסום דברי לשון הרע. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות חומרת הפרסומים, קהל היעד שלהם ומשכם, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע 70,000 ש"ח פיצויים סטטוטוריים, וכן 15,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין, בתוספת ריבית והוצאות משפט.