ע"א 782/87

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך חוזי בין אדריכלים לבין עיריית תל אביב-יפו בנוגע לתכנון כיכר המדינה. בשנת 1951 קיימה העירייה תחרות פומבית לעיצוב הכיכר, בה זכו המערערים. 13 שנים לאחר מכן חתמו הצדדים על מזכר הבנות, שחילק את הפרויקט לשני שלבים. האדריכלים סיימו את השלב הראשון אך לא זכו בשלב השני, מה שהוביל אותם לתבוע. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והערעור לבית המשפט העליון התקבל. בית המשפט העליון קבע כי למערערים לא הייתה עילה חוזית לטענותיהם, שכן בהסכם עם העירייה צוין במפורש כי היא יכולה להקצות את השלב השני לאדריכלים אחרים. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הפרה של זכויות היוצרים או הזכויות המוסריות של האדריכלים. חוות הדעת של המומחה קבעה כי התוכנית החדשה של העירייה, שגובשה ללא שיתוף האדריכלים, הייתה מובחנת ולא פגעה בשמה הטוב. כמו כן, הזכות החוזית לאשר שינויים בתפיסה האדריכלית חלה רק בשלב הראשון. לבסוף, קבע בית המשפט כי לעירייה הזכות למסור את תכנון שלב ב' לאדריכלים אחרים, והאדריכלים לא הצליחו להוכיח כי "זכותם המוסרית" גוברת על זכות חוזית זו. בהיעדר הפרת חוזה, זכויות יוצרים או זכויות מוסריות, נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לשתי קבוצות המשיבים. השופט ש' לוין נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים א' ברק וט' אור.