עפ"ג 13372-02-10

תקציר

פסק הדין דן בקווים המנחים שעל ערכאת ערעור לפעול לפיהם כאשר היא מתערבת בממצאים עובדתיים של ערכאה פרוצדורלית, תוך הדגשה כי הדבר צריך להתרחש רק במקרים חריגים. השופט מציין כי ממצאי בית המשפט הפרוצדורלי מבוססים היטב ונתמכים בראיות, ועל כן אין מקום לערכאת הערעור להתערב. באשר לטענות שהציג בא כוח הנאשם – לפיהן הודאות הנאשם נגבו באמצעות לחץ פיזי ונפשי במהלך החקירות – מצדד השופט בהערכת בית המשפט הפרוצדורלי את דברי החוקרים והנאשם, שלא מצאה אמת בטענות אלה. השופט בוחן את יסודות העבירות שבוצעו, לרבות מרמה, הטעיה וחבלה בלתי מורשית, ומגיע למסקנה כי מעשיו של הנאשם עומדים בדרישות אלה. השופט מתייחס גם לעונש ומדגיש את חומרת העבירות הכלכליות ואת הצורך לשקף את תגובת החברה אליהן. כמו כן נדונים נסיבות אישיות, רישום פלילי, חלוף הזמן ושיקולי שיקום והרתעה. השופט מסכים עם גזר דינו של בית משפט קמא – מאסר בפועל וקנס – ומוצא אותו מוצדק בהתחשב בנסיבות העבירות. עוד מציינת השופטת כי סכום הקנס, חרף מצבו הכלכלי של הנאשם ומאסרו הממושך, אינו מהותי ביחס לנסיבות העבירה. לבסוף, השופט מגיע למסקנה כי אין עילה להתערב בגזר הדין ומציע לדחות את הערעור. השופטת רות לורך והשופט צבי דותן מסכימים עם חוות דעתו המקיפה של השופט אברהם טל ועם הכרעת הדין.