נ"ב 12503-03-20

תקציר

הנאשם הורשע בנהיגה בגילופין, נהיגה קלה וסטייה מהנתיב שגרמה לתאונת דרכים שגרמה לנזק לרכוש. בהתחשב בחומרת העבירות והשפעתן על שלום הציבור, מדיניות הענישה הנהוגה במקרים אלה כוללת שילוב של מאסר, פסילת רישיון ועונשים נוספים. על בית המשפט מוטלת האחריות לנקוט באמצעים מחמירים נגד נהיגה בשכרות כדי להרחיק פורעי חוק מהכבישים. רמת שכרותו של הנאשם הייתה גבוהה והוא בעל עבר תעבורתי עשיר, הכולל הרשעות קודמות מרובות בעבירות דומות. היו גם נסיבות הקשורות לביצוע העבירות, לרבות אשמתו המוחלטת של הנאשם והימנעות מהאירועים. בהתבסס על גורמים אלה, טווח הענישה המתאים לעבירות הנאשם הוא מאסר מותנה עד 12 חודשים, פסילת רישיון בפועל מ-3 ל-6 שנים ורכיבי ענישה משמעותיים נוספים. בית המשפט הכיר בעברו הפלילי הנקי של הנאשם, בהבעות החרטה שלו ובתרומתו החיובית לחברה כנסיבות מקלות. עם זאת, עונשיו הקלים הקודמים לא הרתיעו אותו מביצוע עבירות חדשות, ושיקולי שיקום לבדם לא הצדיקו את הצבת עונשו בתחתית הטווח הראוי. באיזון בין האינטרס הציבורי לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם, החליט בית המשפט שלא לבצע צו שירות בתי הסוהר כפי שהמליץ שירות המבחן, ובמקום זאת בחר בעונש מאסר בפועל של עבודות שירות, בהתחשב בערכו השיקומי. במשפט זה, שהונח קרוב לאמצע הטווח המתאים, שולבו גם אלמנטים של גמול והרתעה. על הנאשם נגזרו גם מאסר על תנאי, פסילת רישיונו, קנס וצו מבחן. בית המשפט הדגיש את חומרת עבירות הנהיגה בשכרות ואת הצורך בענישה מחמירה על מנת להגן על הציבור, במיוחד נוכח העבירות החוזרות ונשנות של הנאשם והסכנה הפוטנציאלית לחיי אדם.