רע"א 19443-09-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון (רע"א 19443-09-25)** החלטה זו עוסקת בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדחה ערעור של המבקשים על החלטת רשמת שביטלה את ערעורם המוקדם בשל איחור בהגשתו. עיקר ההחלטה נוגע לסוגיות דיוניות מורכבות, המתפתחות על פני מספר ערכאות, תוך התמקדות בפרשנות של סעיפי חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הנוגעים לדרכי ערעור על החלטות והחלטות ביניים. **1. העקרונות המשפטיים המרכזיים:** * **רשות ערעור ב"גלגול שלישי":** השופט כשר מדגיש כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (כלומר, ערעור על החלטת ערכאת ערעור דיונית, במקרה זה, בית המשפט המחוזי) תינתן אך ורק במקרים חריגים. עקרון זה מבטא את שאיפתה של מערכת המשפט לצמצם את היקף הדיון בשאלות דיוניות, ולמנוע עיכובים מיותרים בהליכים משפטיים. הקריטריונים שנקבעו הם: * **שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים:** כלומר, דיון בסוגיה שיש לה השלכות רחבות על תחום המשפט או על התנהלות בתי המשפט, ולא רק על הסכסוך הפרטני. * **עיוות דין:** מצב בו אי-מתן הרשות לערער יגרום עוול משמעותי לאחד הצדדים, שיש בו כדי לפגוע במערכת הצדק. במקרה הנוכחי, השופט קובע כי טענות המבקשים, על אף ניסיונם להציגן כבעלות אופי עקרוני, הן למעשה "ערעוריות" ונוגעות לעניינם הפרטני בלבד, ולכן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. * **ייצוג עצמי והתמודדות עם מחדלים דיוניים:** המבקשים טענו כי היה על בית המשפט לנהוג כלפיהם במחילה, נוכח העובדה שטענו להיותם "נעדרי ייצוג" (או שכוונתם הייתה להיות מיוצגים על ידי המבקש 2). השופט דוחה טענה זו באופן חד משמעי, תוך שהוא מסתמך על הלכה פסוקה (ע"א 518/78 והבה נ' והבה, רע"א 2429/22 ברוכים נ' גאון). עיקרון זה קובע כי בעל דין המייצג את עצמו אינו זוכה ל"זכות יתר" לעומת בעל דין המיוצג על ידי עורך דין. מחדלים דיוניים, גם אם הם נובעים מכשלים בהבנת הדין או בהתייצבות, יחולו על בעל הדין כפי שהם חלים על כל בעל דין אחר. המערכת המשפטית נסמכת על קיום כללי סדר הדין האזרחי, והיעדר ייצוג אינו פוטר מחובות אלו. * **ספירת מועדים להגשת ערעור:** בית המשפט המחוזי והעליון בוחנים את מניין הימים להגשת ערעור. הדגש הוא כי הגשת בקשות ביניים (כגון בקשה לביטול פסק דין או בקשה לעיון חוזר) אינה מאריכה בהכרח את המועד להגשת ערעור על פסק הדין המקורי, אלא אם כן נקבע אחרת. המועד נספר בדרך כלל מיום מתן פסק הדין. במקרה זה, נקבע כי המבקשים ידעו על פסק הדין של בית משפט השלום לכל המאוחר ב-4.5.2023, והיה עליהם להגיש את הערעור עד 3.7.2023, מועד אותו החמיצו. **2. החידושים המשפטיים והסוגיות הדיוניות המרכזיות:** * **הבחנה בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט:** סוגיה דיונית מרכזית בהליך היא האם החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל איחור בהגשתו מהווה "פסק דין" או "החלטה אחרת". * **הקביעה הראשונית של בית המשפט המחוזי (18.12.2023):** קבע כי החלטת הרשמת היא "פסק דין", ולכן הדרך לתקוף אותה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בהתאם לסעיף 96(א) לחוק בתי המשפט. * **תיקון הקביעה על ידי בית המשפט העליון (בג"ץ 4184/24 ורע"א 46005-02-25):** בבית המשפט העליון (בשבתו כבג"ץ ולאחר מכן כבית משפט לערעורים אזרחיים) נקבע כי החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל איחור היא "החלטה אחרת". לפיכך, דרך הערעור הנכונה היא להגיש ערעור לבית המשפט בו משמש הרשם (במקרה זה, בית המשפט המחוזי), ועל החלטת הערעור ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט. * **ההשלכה המעשית:** קביעה זו של בית המשפט העליון שינתה את המסלול הדיוני. במקום לראות בהחלטת הרשמת "פסק דין" שערעור עליו הוא "ברשות" לעליון, הוגדר הדבר כ"החלטה אחרת" שערעור עליה הוא "בזכות" למחוזי, ורק על החלטת המחוזי ניתן לבקש רשות ערעור לעליון. הפסיקה של בית המשפט העליון בעניין רע"א 46005-02-25, אשר החזירה את התיק למחוזי לדיון לגופו, היא זו שתיקנה את שגיאת הסמכות הראשונית של בית המשפט המחוזי. המבקשים לא יכלו להיאחז בקביעתו הקודמת של בית המשפט המחוזי לגבי היעדר סמכות, שכן קביעה זו שונתה על ידי בית המשפט העליון. * **היקף הערעור בפני בית המשפט המחוזי (11.6.2025):** השופט כשר מבהיר כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעור המבקשים על החלטת הרשמת, התבסס על שתי סיבות עיקריות, שתיהן נוגעות לאיחור בהגשת הערעור על פסק הדין של בית משפט השלום: 1. **ספירת מועדים שגויה:** טענת המבקשים כי יש לספור את מועד הערעור החל מיום הגשת בקשות ביניים נדחתה. 2. **הגשת ערעור שלא כדין:** בית המשפט המחוזי קבע כי הערעור על החלטת בית משפט השלום לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין הוגש כ"ערעור בזכות" במקום כ"ערעור ברשות". ההחלטה של בית המשפט המחוזי הייתה "לגופו", כלומר, היא דנה בטענות המבקשים לגופן (בנוגע לאיחורים הדיוניים), ולא נזקקה לתשובת המשיב. * **השלכות טעויות עובדתיות קלות (שגיאת הקלדה):** השופט דוחה את טענת המבקשים כי שגיאת הקלדה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי פוגמת במסקנותיו. ישנה הבחנה בין טעויות עובדתיות מהותיות שעלולות להשפיע על תוצאת פסק הדין, לבין טעויות קלות שאינן גורעות מסבירות הדברים. * **התייחסות לבקשת הארכת מועד:** השופט מבהיר כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לבקשת המבקשים להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום, משום שהבקשה הנ"ל (מרע"א 64552-12-23) לא עמדה בפני בית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בערעור על החלטת הרשמת (ע"ר 26125-11-23). ערעורם של המבקשים היה על החלטת הרשמת מיום 25.10.2023, ולא על החלטה מאוחרת יותר. **3. חידושים משפטיים:** החידוש המרכזי בהליך זה אינו חידוש מוחלט, אלא הבהרה ויישום של עקרונות דיוניים קיימים, בפרט בכל הנוגע להבחנה המדויקת בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט, ודרכי הערעור הנלוות לכך. פסיקתו של בית המשפט העליון (השופט כשר) בדבר היות החלטת רשם על מחיקת ערעור "החלטה אחרת" היא מהותית, ומבטיחה כי ערעורים המוגשים במועד על החלטות מסוג זה יזכו לדיון לגופם בערכאה הראשונה המוסמכת לכך (בית המשפט המחוזי במקרה זה), ולא ייחסמו דרכי הערעור באופן אוטומטי. בנוסף, ההחלטה מחזקת את העיקרון כי מחדלים דיוניים, לרבות אי-התייצבות לדיון, אינם ניתנים לתיקון או למחלתו של בית המשפט רק משום שהצד המעור מיוצג באופן עצמי. עיקרון זה נועד להבטיח את יעילות ההליך השיפוטי ואת השוויון בפני בית המשפט. **סיכום:** ההחלטה מבטאת את הגישה המצמצמת של בית המשפט העליון למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", תוך התמקדות בשאלות עקרוניות או בעיוות דין. היא מבהירה את הדרך הנכונה לתקוף החלטות של רשמים, וכן מחזקת את עקרון הדין הנוהג לגבי מחדלים דיוניים של בעלי דין המייצגים את עצמם. ההליך משקף סבך של התדיינויות דיוניות, אשר בית המשפט העליון סוגר כעת, תוך יישום קפדני של הדין.