בג"צ 4652/95

תקציר

העותרים, שהורשעו על ידי בית משפט השלום ברמלה בתקיפה בנסיבות מחמירות ובשימוש לרעה בכוח המשרה, ערערו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שנדחה. בקשתם לרשות ערעור לבית המשפט העליון נדונה ונדחתה בכתב ללא מענה. לטענתם, היה על בית המשפט לקיים דיון בעל-פה ולערער על תוקפה של תקנה 44ה(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, המתירה זאת. לטענתם, היא חורגת מסמכותו של שר המשפטים, סותרת את סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי ופוגעת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עם זאת, בג"ץ פסק נגד העותרים. היא מצאה כי התקנה הוסמכה על פי דין ואינה סותרת את זכויות העותרים, שכן היא נוגעת להליכים שבהם לא נדרשת התרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט מהנאשם. יתר על כן, נוכחותו של הנאשם בעת בקשת רשות ערעור לא הייתה מחויבת בחוק. הנוהג הכללי שלא לקיים דיונים בעל-פה בבקשות של ערכאה שלישית היה מוצדק, ובית המשפט יכול היה להורות על דיון כזה במידת הצורך. התקנה לא הייתה אולטרה ויראליות ולא נוגדת את חוק היסוד. לאור ממצאים אלה, העתירה נדחתה.