ע"ע 23131-05-23

תקציר

במקרה זה, בית הדין בחן טיעונים ממצים בכתב ובעל פה והחליט לקבל את הערעור, והגיע למסקנה כי אליהו לא היה ביחסי עובד-מעביד עם סלע וברוך בתקופה שבמחלוקת מיום 1.9.2013 ועד ליום 24.9.2015. נקבע כי מערכת היחסים אינה עומדת בקריטריונים ליחסי עובד, שכן היא נעדרת בסיס לביצוע עבודה בשכר. הראיות הראו כי אליהו, אולי יחד עם בני משפחה נוספים, סייע בעסק המשפחתי של אביו ואחיו מתוך מחויבות משפחתית, ולא על פי תנאי העבודה הפורמליים. בית המשפט ציין את אופייה הבלתי פורמלי והגמיש של מעורבותו של אליהו, הסותר את מבני התעסוקה המסורתיים. יתר על כן, אליהו לא קיבל משכורת פורמלית אלא סכומים קטנים ולא מוגדרים, שנתפסו כ"דמי כיס", מה שחיזק את האופי המשפחתי של תרומתו. הניסיונות להציג מעורבות זו כיחסי עבודה בדיעבד נתפסו כמאולצים, מה גם שאליהו לא פעל לתגמול כספי עקבי הקשור בדרך כלל לתעסוקה ולא הפגין המשכיות בעבודתו. ההחלטה הדגישה כי מהות עבודתו של אליהו הייתה סיוע משפחתי ולא מעורבות כלכלית הראויה למינוי עובד. בנוסף, ניכרו חששות לגבי מניעיו של אליהו לבקש הכרה כעובד, קשורים לעניין משפטי נפרד שאינו קשור ונתפסו כמעשה של חוסר תום לב. לפיכך בוטלו האישומים נגד סלע וברוך, והמסקנות על פירוק השותפות נותרו בעינן. כן נפסקו למערערים הוצאות הערעור, כאשר המשיבים נדרשו לשלם בתוך 30 יום.