עת"מ 27825-05-20

תקציר

תביעת העותר, שהוגשה במאי 2020, ביקשה לערער על חוקיות החלטות העירייה והתנהלותה בכל הנוגע להיתר הבנייה של העותרת ולתנאים שהוצמדו לה. קביעתו של בית המשפט היא כי יש לדחות את התביעה משום שהוגשה בשיהוי. לעותרת לא הייתה כל מניעה להגיש את התביעה מוקדם יותר, באוקטובר 2018, והשיהוי בהגשתה לא היה מוצדק. כמו כן, בית המשפט לא מצא פגמים מנהליים בהליך התכנון של העירייה והחליט כי לא יתערב בהחלטות מוסדות התכנון. היתר הבנייה שניתן לעותרת היה כדין וההגבלות שנקבעו בהיתר, עליהן הסכים העותר, היו תקפות. גם טענותיה של העותרת כי העירייה הטעתה אותה וכי היתר הבנייה אינו תקף בחלקו נדחו. ההחלטה לדחות את העתירה התבססה גם על כך שהעותרת כבר נהנתה מהתמריצים בהיתר הבנייה והשלימה את הבנייה שנים לפני הגשת התביעה. ככלל, נתפסה העתירה כניסיון להתנער בדיעבד מחובותיו של העותר, שבית המשפט לא מצא אותן סבירות או חוקיות. לפיכך נדחתה העתירה, ולא הוטלו הוצאות על העותר, בהתחשב בכמה פגמים בהתנהלות העירייה.