ע"פ 2831/95

תקציר

הכרעת הדין כרוכה בדיון משפטי מורכב בערעור הנוגע לאישומים של הסתה לגזענות, עידוד אלימות ועבירות נוספות. הנשיא א' ברק ושופטים נוספים הציגו חוות דעת מפורטות בנוגע לפרשנות המשפטית של סעיף 144ב לחוק העונשין בדבר איסור פרסום הסתה גזענית. האישום העיקרי נגע לפרסום מאמר על דיני הריגת גוי, שבית המשפט מצא בסופו של דבר שיש בו מסר של גזענות, בכוונה להסית לגזענות. למרות שהנשיא ברק הסכים עם הכרעת הדין וגזר הדין, הוא הביע הסתייגות מכמה מסקנות משפטיות של עמיתו. הוא הדגיש כי על האיסור לאזן מול חופש הביטוי, וטען כי המאמר פורסם מתוך כוונה גזענית על פי תוכנו והקשרו. עם זאת, ברק מתח ביקורת על קביעות משפטיות מסוימות באשר לשאלה האם ההסתה מחייבת תוצאה מסתברת של פגיעה בציבור. הוא טען כי יש לפרש את האיסור הפלילי באופן צר כדי למנוע פגיעה מיותרת בחופש הביטוי והצביע על כך שההשפעה המזיקה לכאורה של ביטוי גזעני זקוקה לתיקוף. שופטים אחרים הביעו דרגות שונות של הסכמה ואי הסכמה בנוגע לפרשנות חופש הביטוי, החלת כלל הציפייה והרלוונטיות של החופש האקדמי. חלק מהשופטים סברו כי מדובר בחקירה תיאורטית ולא בהסתה, הראויה להגנה תחת החופש האקדמי. הרוב תמך בהרשעה בהתבסס על הכוונה הספציפית להסית לגזענות שהובחנה מתוכן המאמר ועיתוי האירועים הסובבים אותו. פסק דין זה מדגיש את האיזון השיפוטי בין קיום איסורים חוקיים נגד גזענות לבין שמירה על זכויות יסוד של חופש ביטוי וחופש אקדמי.