ת"א 2288/96

תקציר

התובעת, שנפגעה מסירת מנוע וסבלה מחבלות קשות ברגליה בגיל שש עשרה, פוצתה על ידי הנתבעים בגין נזקיה. הסכום הכולל, כולל ריבית, מסתכם עד 4,895,584 ₪. הנכות הרפואית המשוקללת של התובע הוסכמה על ידי שני הצדדים בשיעור של 80%. נכות זו גרמה למגבלות תפקודיות, לרבות חוסר יכולתו של התובע להתחייב לעבודה במשרה מלאה עקב כאבים. בית המשפט הכיר בזכותה של התובעת לקבל פיצוי בגין עזרה לזולת בעבר ובעתיד, ופסק לה 372,812 ₪ עבור סיוע בעבר ו-1,207,582 ₪ עבור סיוע עתידי, לפי התעריף המוסכם של 43 ₪ לשעה. כמו כן פוצתה התובעת בגין הוצאות ניידות מוגברות, לרבות רכישת רכב ייצוגי, והתאמות למקום מגוריה. כמו כן פוצו מכשירים רפואיים, בהם תותבות, כיסאות גלגלים ונעליים אורתופדיות. לתובע נפסקו 50,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות בעבר, ו-39,104 ₪ בגין פעילות ספורטיבית, שכן מומחים משני הצדדים המליצו לתובע להמשיך לשחות. כמו כן, התובע קיבל 500,000 ₪ עבור כאב וסבל. ניכויים בוצעו בגין תגמולים ששולמו על ידי המל"ל, ותשלומים קודמים ששולמו על ידי הנתבעים, כך שהנתבעים הותירו את האחריות ההדדית לשלם לתובע סך של 4,895,584 ₪, לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט, שכר טרחת עורך דין ומע"מ. המל"ל, שהצטרף לתביעת התובע, זכה ב-760,431 שקל, אך בית המשפט נמנע מלחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין לטובת המל"ל בשל נוכחותם החריגה בישיבות בית המשפט.