בר"ע 46934-11-11

תקציר

בית המשפט בחן את המקרה והחליט לקבל את הערעור, בקובעו כי ההודעה לערב צד שלישי, שיבא, הוצאה באופן שגוי בשל היעדר סמכות שיפוט בדיני עבודה. בתחילה, שיבא לא היה מודע להליכים כלשהם עד 5 במאי 2011, ומיהר לבקש ארכה להגשת כתב ההגנה, אשר ניתן. לאחר בדיקה, שיבא התנגדה להודעת הצד השלישי והגישה הגנה במועד. בית הדין מצא כי סמכות השיפוט נבעה אך ורק מהתחייבויות חוזיות מסחריות בין שיבא לפרינט, ולא מדיני עבודה, שכן כל תביעה שעשויה להיות לעובדים מופנית אך ורק לדפוס לאחר העברת העסקתם. ההסכם הבהיר כי פרינט אחראית לזכויות העובדים, לרבות פיצויי פיטורים, וזוהו חובות לאיזון פערים כספיים. בית הדין ציין כי אין שיהוי או סיבוכים בתביעות עובדים הנובעים מסכסוכים מסחריים שאינם קשורים בין שיבא לפרינט, וציין כי כל סוגיה הנוגעת לכספי עובדים בתקופת כהונתה של שיבא הייתה עניין חוזי. לפיכך, החלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי בוטלה, וערעורה של שיבא התקבל ודחה את הודעת הצד השלישי. ההחלטה הכירה בכך ששילוב תביעות חוזיות בהליכים בדיני עבודה יגרום למורכבות מיותרת. לבסוף, חויב המשיב לשלם את שכר טרחתו של שיבא.