ע"א 810/18
פסק-דין עליון
תקציר
המערערים ערערו על שתי שומות מס נפרדות שהוציא המשיב לפי פקודת מס הכנסה לשנות מס שונות. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוציא צו עיקול במעמד צד אחד המאפשר למשיב לתפוס את רכוש המערערים כבטוחה למס השומה. לאחר מכן ביקשו המערערים מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בערעורם, בטענה כי החלטת בית המשפט בבקשה לעיקול יוצרת חשש למשוא פנים. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, והוביל את המערערים להגיש ערעור לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם בית המשפט המחוזי כי המערערים התמהמהו בהעלאת טענתם לפסילה וכי אין עילה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. השופט הסכים גם עם דחייתו של בית המשפט המחוזי את בקשת הפסילה לגופה, שכן ההחלטה הקודמת בעניין העיקול לא יצרה חשש ממשי למשוא פנים. חוות הדעת של בית המשפט לא הייתה סופית, והמערערים עדיין יכלו להציג ראיות וטיעונים חדשים שישכנעו את בית המשפט אחרת. כמו כן, לא נמצאה חפיפה מלאה בין הראיות שנבחנו בהחלטת העיקול לבין הערעור הנוכחי. השופט הדגיש כי יתרונות מוסדיים ופרוצדורליים קיימים כאשר השופט שדן בבקשה לסעד זמני ממשיך לדון בהליך העיקרי. בסופו של דבר קבע שופט בית המשפט העליון כי אין עילה לפסול את שופט בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור ללא צווים נוספים בעניין ההוצאות, שכן לא הוגשה תשובה.
חקיקה מקושרת
ע"א 810/18 שמעון בלולו נ' מדינת ישראל - היחידה הארצית לשומה, עליון (1.3.2018)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.