ת"א 40259-10-16

תקציר

המקרה סובב סביב הליך רפואי המכונה לידה שקטה, שבו אישה יולדת עובר שנהרג עקב מומים חמורים. התובעים, בני זוג, עברו הליך זה בבית החולים של הנתבעת שירותי בריאות כללית. לטענתם, בית החולים לא קיבל את הסכמתם מדעת לנתיחה שלאחר המוות בעובר ועיכב את קבורתו במשך כמעט שלוש שנים. בנוסף, איברים הוסרו במהלך הנתיחה ללא ידיעתם או הסכמתם ולא ניתן היה לאתר אותם כאשר בני הזוג ביקשו לקבל חזקה על העובר. הנאשם הכחיש את הטענות הללו. בית המשפט פסק לטובת התובעים, בקובעו כי הנתבעת פעלה ברשלנות ולא עמדה בסטנדרט הזהירות הסביר. נפסק כי התובעים לא נתנו הסכמה מדעת לנתיחה, שכן לא נמסר להם כראוי על משכו האפשרי של ההליך ועל נטילת איברים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות בכך שלא וידאה שהנתיחה בוצעה תוך זמן סביר או ביטלה אותה לאחר שלא היה בה עוד צורך. ההסכם בין הצדדים, שכלל כתב ויתור, הופר באופן יסודי, ומשכך תניית הפטור אינה תקפה. עוד נמצא כי הנאשם פעל בניגוד לנוהלי משרד הבריאות בנוגע לרישום וטיפול בעובר ובאיבריו. כתוצאה מכך, בית המשפט חייב את הנתבעת בעוגמת הנפש של התובעים ופסק לכל תובע פיצויים בסך 160,000 ₪, בסך כולל של 320,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והחזר שכר הטרחה הראשון.