ע"פ 179/82

תקציר

הנאשם, אביבי, הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשורה של עבירות של זיוף, קבלת שיקים במרמה ומשיכת שיקים ביודעין ללא אישור. חלק מהעבירות הללו בוצעו על ידי שותפו העסקי, ליבוביץ', שחתם על המחאות ומכתבי ערבות עם שמות קרובי משפחתו של אביבי ללא הסכמתם. אביבי ידע על פעולות אלה והסכים להן. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אביבי על הרשעות אלה, למעט סעיף אחד של קבלת דבר במרמה, שכן בית המשפט לא השתכנע כי הנושה נתן לחברה ארכה. מרבית ההרשעות אושרו מאחר שבית המשפט מצא כי הסכמתו של אביבי הפכה אותו לשותף לפשע וכי הארכה שניתנה על ידי הנושים מהווה טובת הנאה שהתקבלה במרמה. עם זאת, השופט בן פורת, יחד עם השופטים כהן ונתניהו, פסק לטובת הפחתת העונש בשל ספקות מסוימים לגבי ידיעתו של הנאשם וחומרת העונש. המפתח לפסק הדין היה התקדים המשפטי שנקבע כי קושרים נחשבים לסוכנים זה של זה, ולכן כל מעשה המבוצע על ידי קושר אחד ניתן לייחס לאחרים.