בג"צ 3090/97
פסק-דין עליון
תקציר
בית המשפט העליון הכריע בעניינו של דוד בוסקילה, ראש רשות מקומית שהוגש נגדו כתב אישום בגין מרמה, הפרת אמונים וניגוד עניינים. בית המשפט מצא את בוסקילה אשם בסעיפי האישום, אך בחר בעונש של אי הרשעה, שכלל פיקוח של שירות המבחן ושירות לתועלת הציבור. בעתירה נטען כי יש לפסול את בוסקילה מלכהן בתפקיד ולהתמודד בבחירות חוזרות, כמפורט בפקודת העיריות ובחוק הבחירות לרשויות המקומיות. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי דינים אלה אינם חלים על בוסקילה מאחר שלא הורשע. בית המשפט העליון נדרש לפרש את משמעות המונח "נאשם" בחוקים הרלוונטיים, שהיו עמומים בשאלה האם מדובר בהרשעה או רק בביסוס אשמה. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט אור, קבעה כי "נאשם" פירושו "הורשע". פרשנות זו התבססה על הרמוניה חקיקתית, שכן הוראות מקבילות בחוקים אחרים עשו שימוש עקבי במונח "מורשע". בנוסף, בית המשפט העדיף פרשנות זו משום שהיא מזערה את הפגיעה בזכות היסוד של בוסקילה להיבחר. עוד המליצה השופטת אור למחוקק לשקול לתקן את החוקים כך שיפסלו אנשים שנמצאו אשמים בעבירות קלון, ולא להסתמך על הרשעה כגורם הקובע. השופט טירקל הסכים עם פרשנות הרוב ל"טעון", תוך שהוא שואב תמיכה לשונית ממקורות מקראיים ותלמודיים. השופט חשין הסכים עם פסק הדין והדגיש כי יש להבין את המונח "טעון" בהקשרו המשפטי וכי יש להיזקק למקורות קדומים בזהירות. פסק הדין איפשר למעשה לבוסקילה לשמור על משרתו ולהתמודד לבחירה מחדש, אם כי בית המשפט הביע מורת רוח מהתנהלותו.
חקיקה מקושרת
בג"צ 3090/97 עורך-דין יוסף פנחס כהן נ' הממונה על מחוז הדרום, עליון (23.6.1998)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.