מ"ת 31907-11-20

תקציר

בית המשפט החליט כי טענת ההפליה בין שניים מהמשיבים בתיק, המשיבה מס' 2 והמשיבה מס' 4, תידחה. ההחלטה מתבססת על כך שמעורבותם ואחריותם של שני המשיבים באירוע אינה שווה. המשיב מס' 2 היה המוח מאחורי אירועי כתב האישום, תכנן וניהל את הליך הסחיטה לצד המשיב מס' 1. מאידך גיסא, למשיבה מס' 4 היה תפקיד ביצועי יותר, בביצוע הוראותיהם של המשיבים האחרים. מעורבותו לא הייתה אינטנסיבית או משמעותית כמו זו של המשיב 2. לפיכך, קביעתו הקודמת של בית המשפט בדבר ראיות לכאורה, אשר לא הבדילו בין שני המשיבים, הייתה ראויה ולא היוותה אפליה. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי דבריו של המשיב 2 במהלך המשפט מצביעים על חוסר הבנה של חומרת מעשיו ועל סיכון פוטנציאלי גבוה למעורבים אחרים באירוע. תפיסתו כי הוא רק סייע למתלוננת מעידה על רמת מסוכנות מדאיגה. כתוצאה מכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי חלופות כגון שחרור, מעצר בית או פיקוח אלקטרוני אינן יכולות לשלול כראוי מסוכנות זו. לפיכך, בחינה של אפשרויות אלה לא תהיה מועילה במקרה זה. פסקה מקיפה זו מתמצתת את עיקרי פסק הדין, לרבות דחיית טענת הקיפוח, תפקידיהם השונים של שני המשיבים והערכת בית המשפט את מסוכנותו של המשיב 2, השוקלת שלא להעניק לו הקלות.