מ"ח 10028/06

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה למשפט חוזר על סמך הטיעונים והראיות שהוצגו. טענתו העיקרית של המבקש, הנשענת על סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, בטענה כי קיימות ראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובתו, לא התקבלה על ידי השופט. ההערכה הפסיכיאטרית שהוצגה כראיה נמצאה כבעלת הרשעה מועטה, שכן היא נערכה שנים רבות לאחר האירועים המדוברים והסתמכה אך ורק על תחושותיו והתנהגויותיו המדווחות של המבקש. יתר על כן, השופט לא השתכנע כי המבקש אינו כשיר לעמוד לדין, שכן הודעותיהם במשטרה היו קוהרנטיות והחלטיות, והחלטתם שלא להציג טיעון הגנה נראתה מושכלת. בנוסף, ציין השופט כי טענת המבקש כי מצבו הנפשי מנע ממנו להציג ראיות מסוימות בעת המשפט אינה משנה את תוצאת פסק הדין. הראיות המובאות בבקשה, לרבות תצהירים ומסמכים, אינן מקימות אמינות מספקת כדי להצדיק את ביטול פסק הדין הקודם. לבסוף, דחתה השופטת את טענתו החלופית של המבקש, לפיה מצבם הנפשי מונע מהם לזכות במשפט הוגן, שכן חוות הדעת שהוצגה לא הייתה משכנעת והתנהגותם לאורך המשפט נראתה מודעת ומושכלת. בהיעדר ראיות משכנעות לעיוות דין, נדחתה הבקשה למשפט חוזר.